Uncategorized

לגבי ארמניה הייתה היתה לנו התלבטות כי בעצם היה לנו דד ליין להגיע חזרה לבאטומי כדי לעלות על מעבורת ולחצות את הים השחור לבולגריה.. אז זה השאיר לנו לא הרבה זמן בגאורגיה וההתלבטות היתה אם לחלק את הזמן בין גאורגיה וארמניה.. בחרנו לחצות לארמניה וטוב שכך!

המעבר לארמניה היה קצת קשוח מבחינת זמן הגבול במעבר והבירוקרטיה, במיוחד ביחס לזה שתכננו לשהות בה רק שבוע וקצת אבל ברגע שעוברים את הגבול מרגישים כבר וייב אחר, היא מדינה הרבה פחות לחוצה מגאורגיה, הכבישים יותר נינוחים, האנשים יותר רגועים ומאוד מאוד אוהבים את ישראל כך שממש נתנו לנו להרגיש בבית..

אז בחרנו לבקר ב"היילייטס" של ארמניה > התחלנו בכנסיה המיוחדת ב-Hagupat , אנחנו התרשמנו מאוד והילדים נהנו לשחק מחבואים (-: 

משם נסענו לשמורת Dilijan  ועשינו בה טיול ג'יפים שעולה לרכס ומשקיף על השמורה.. משם נסענו לכמה ימים על שפת ימת סוואן Sevan

האגם ממש הזכיר לנו בסגנון את הכנרת, אבל כנרת של פעם, כשהיינו ילדים והכל היה יותר פשוט מסביב. האגם מים מתוקים, עצים לאורך החופים ומלא משפחות שבאות לפיקניקים/קמפינג..

האגם די גבוה אז מזג האויר היה מושלם- במהלך היום היה חם ואפשר היה להתרחץ בכיף ובלילות הטמפ' ירדו והיה ממש נעים לישון בקמפר אז נשארנו לחופו 3 ימים בנקודה ממש יפה  ,

שטנו בקיאק, פגשנו מקומיים ונהננו ממש. מהאגם נסענו לעיר הבירה Yerevan לבלות כמה שעות עירוניות ולהתאוורר, זה משהו שחייבים לעשות אחרי הרבה זמן שטח וגם לילדים הפוגה טובה וזמן לבלות קצת במזרקות מים ואטרקציות עיר נוספות לילדי כפר (-:  מיירבאן עלינו לכיוון ההר הכי גבוה בארמניה- ארגץ שמעבר לזה שהדרך אליו היתה מדהימה וממש הזכירה לנו את הערבות של קירגיסטן, ממנו גם נשקף בקו ישיר הר אררט.. לא יצא לנו להגיע לאררט מטורקיה אז הרגשנו שאנחנו נוגעים בו מרחוק בצד הארמני .. מתחת להר יש אגם מקסים, התמקמנו לצידו, טיפסנו להר, בנינו רוג'ום ישראלי וזכינו קצת לקשקש עם רועים יזידים שבאו לראות מזה הדבר המוזר שאנחנו גרים בו .. 

בדרך חזרה לכיוון גאורגיה עשינו עצירה נוספת ב Gyumri , נהננו להסתובב בכיכר המרכזית בערב באוירה חגיגית ורגועה לקראת המעבר חזרה לגאורגיה.

רגע לפני שאנחנו עולים על המעבורת שנפליג איתה למשך 3 ימים, עצרנו ליומיים בבורג'ומי לפגוש חברים מהארץ שהגיעו גם לטייל בגאורגיה..

יש משהו מיוחד וממלא אנרגיות פתאום לפגוש חברים מהארץ, להרגיש שוב את הכיף והמוכר אבל גם קצת קשה להיפרד שוב בידיעה שכנראה נתראה שוב רק עוד כמה חודשים..

אחד היעדים שתמיד היה ברשימת המקומות שאנחנו חייבים להגיע אליהם ואיכשהו כל פעם היה איזה עניין בטחוני שלא עשה חשק לטוס לשם והנה, הגענו אליו בכל זאת ועפנו עליו!

הקצ'קר הוא רכס הרים יפיפה בצפון מזרח המדינה שמטיילים ישראלים פקדו אותו לא מעט לפני הגיהוקים של ארדואן, לפחות ככה שמענו מהמקומיים, בעבר היו הרבה יותר תרמילאים ורק בשנה האחרונה המטיילים הישראלים חוזרים לטייל באזור.

את הדרך לקצקר עשינו מקפדוקיה עם הויצמנים בשתי עצירות, לילה באגם Todurge ולילה נוסף באגם Kuzgun שני אגמי מים מתוקים שאפשר פשוט לנסוע סביב האגמים עד שמוצאים נקודה נוחה ללינה. פתאום נסיעות של 4 שעות כבר לא הרגישו לילדים כ"כ ארוכות כשהם מתחלפים ברכבים כל עצירה קטנה, לפעמים היינו צריכים להציץ אחורה תוך כדי נסיעה לוודא שלא שכחנו אף ילד מאחור אחרי סידורי נסיעה ומשא מתן של הילדים בכל עצירה או תחנת דלק – מי ייסע באיזה רכב, מי ישב ליד מי, מה שומעים ומי נוהג (-:

התחלנו את הטיול ברכס במסלול 7 האגמים–  נקודת התחלה בכפר Ulutas משם יורדים לשטח בדרך הררית מפותלת שעולה עד לתצפית 7 האגמים, הנסיעה בשטח היתה יחסית פשוטה אבל מחייבת רכב שטח, חשוב לציין שבדרך (כמו בהרבה איזורים בטורקיה) אין קליטה עם כל המשמעויות שנגזרות מכך. התצפית ל 7 האגמים ממוקמת בפס יפיפה בגובה 3600 ככה שמיד הרגשנו את החמצן הדליל וכל הליכה מעט מאומצת היתה מורגשת, ללילה ירדנו בחזרה לגובה 3000 מטר ליד ערוץ נחל זורם ושם העברנו את הלילה. הרגשנו בנוח לישון ב 3000 מטרים אחרי שעשינו הסתגלות מדורגת לגובה בשלשת הלילות הקודמים וכולם הרגישו טוב.

משם ירדנו חזרה לכיוון איספיר והכביש החדש המוביל לYusufeli.. כל האזור הזה שלאורך נהר הצ'ורו מרושת בכבישים חדשים ומערכת מנהרות ארוכה ומטורפת. אגב, הכפר יוספלי בכלל הוצף לטובת בניית סכר על הנהר (עבור ייצור חשמל) ואפשר עדיין לראות שאריות בתים וכבישים מתחת או על שפת המים. מיוספלי נכנסנו לתוך עמק כדי לטפס לאגם קראגול 

גם הדרך הזו היא רק לרכבי שטח והיינו בה ממש לבד. כשהגענו למעלה הבנו שאין באמת גישה לאגם אז מצאנו לנו ספוט טוב שמשקיף על כל העמק ונשארנו ללילה. למחרת ירדנו לכפר Barhal, מצאנו לנו גסטהאוס נחמד ובילינו בכפר יומיים רגועים. הסתובבנו בכפר המנומנמם, נראה היה שההגעה שלנו ממש היתה אטרקציה, כולם התאספו סביבנו, התעניינו בילדים וברכבים והיו חביבים במיוחד..

לקינוח הטיול ברכס עלינו לפס  שממנו רואים ממש את פסגת הקצ'קר ונשקף נוף מדהים עם קצת שלוגיות בדרך ושלג קל על בפסגות.

ירדנו חזרה לכביש הראשי לאורך הנהר ושם נפרדנו מהחברים..

הויצמנים ממשיכים לרומניה ואנחנו לגאורגיה.. אחרי 8 ימים של טיול היה קשה להיפרד, היה לנו ממש כיף יחד אבל זה גם חלק מגלגוליו של טיול כזה- לטעום קצת מכל דבר, להיפגש, לטייל יחד, להיפרד ולהמשיך הלאה..

הגענו סקרנים, חוששים, נרגשים ועייפים מנסיעה ארוכה (-:

יצאנו מבנסקו בדרכנו לטורקיה עם עצירה קטנה בדרך ועם לא מעט שעות נסיעה.

הגענו למעבר דרוכים ולא ידענו איך זה יעבור, שמענו לא מעט על המעבר לטורקיה ולא תמיד הוא עובר חלק ובכל זאת, יחסנו איתם מורכבים. בסופו של דבר מלבד בדיקה של הקמפר שזו פעם ראשונה שבכלל בדקנו לנו אותו הכל עבר חלק ולקח כמה שעות בעיקר כי היו תורי ענק של המון מכוניות מכל רחבי אירופה שנהרו לתוך טורקיה. עשינו את החלק הלוגיסטי הרגיל של ביטוח (עושים אותו בהאנגר D3 מיד אחרי הדרכונים), הוצאת כסף, מנוי לכבישי אגרה (אפשר לעשות בתחנת הדלק הראשונה מיד אחרי המעבר או בסניפי PTT שזה בעצם הדואר) והמשכנו לאיסטנבול אחרי עצירה ללילה בדרך.

ואוו, איסטנבול.. איך אפשר לתאר במילים את העיר הזו. היא צבעונית, סואנת, מערבית ומזרחית, מרתקת, מלחיצה ומלאה בהפתעות.. כמה ימים בהחלט לא מספיקים כדי להרגיש אותה באמת אבל לנו היתה טעימה ממנה.

הדבר הראשון שהרגשנו פה זה בבית, או לפחות כמו בנגב.. האנשים, מזג האוויר, המואזין והאווירה.. 

הסתובבנו ברחובות, בשווקים, על הגשרים, בסמטאות של הישן והחדש, לצד הדייגים והרוכלים, הרגשנו שאנחנו ברכבת הרים בין ישן לחדש, בין מזרח למערב.

אבל הקטע האמיתי שלה הוא בכלל האוכל, אוי האוכל.. בכל פעם כשהתיישבנו לאכול אז הזכרנו לעצמנו לצלם את האוכל כשיגיע אבל ברגע שהוא נחת על השולחן הוא נעלם ברגע. אז הרבה תמונות אין אבל קילו נוספים בהחלט יש. אין ספק שמזרח אירופה היא יפה ונהדרת אבל אוכל זה לא הצד החזק שלה כך שהגענו רעבים ומוכנים לטרוף את טורקיה.

אחרי כמה ימים באיסטנבול הרגשנו שהגיע הזמן לצאת מהעיר, מבחינתנו הזמן בעיר הוא מאתגר כי בכל זאת הילדים שלנו לא רגילים לכבישים, מעברי חציה והרבה רכבים, הם מבחינתם יסתובבו על הכביש, יחפים ילטפו חתולי רחוב, מה שפחות עובד במקומות שהם לא הר עמשא. 

רק היציאה מהעיר לקחה לנו משהו כמו שעה וחצי, לא להאמין כמה שהיא ענקית.

החלטנו שהיעד הבא הוא חופי הים התיכון והנסיעה לשם היא בערך 8 שעות אז נעשה אותה בכמה ימים ועם עצירות בדרך בכל מיני מקומות.

אז זהו, יוצאים למרחבים העצומים של טורקיה שבעים ומוכנים!  

דרך מרכז אלבניה חצינו אל מקדוניה, הגענו אליה עם ציפיות כי שמענו עליה המון דברים טובים והיא בהחלט עמדה בציפיות!

מרגע חציית הגבול כבר מרגישים משהו קצת אחר, לא הצלחנו להצביע על משהו ספציפי אבל יש משהו אחר.

הגענו אל הגבול כבר פחות דרוכים לקראת המעבר היות ובאלבניה עבר בקלות. הגענו לשוטר במעבר והוא שאל איפה טופס הביטוח שלנו, אמרנו לו שנעשה מיד אחרי הגבול (כמו שעשינו באלבניה) אבל מסתבר ששם זה לא עובד ככה.. השעה היתה די מאוחרת וכבר ראינו את עצמנו מבלים לילה במעבר עם הכלבים המשוטטים, מטורף כמה כאלה יש באלבניה ומקדוניה אבל הם נראים טוב, כנראה שיש מציאות בכל הזבל שזרוק סביב (-:

השוטר עשה כמה בירורים ואז בישר לנו שהוא התקשר למישהו שהוא מכיר שהוא סוכן ביטוח והוא בדרך אלינו עם הגרין קארד, הכי לא ציפינו והוא פשוט היה אדיב וממש השתדל בשבילנו, הסתדר לטובה!

אחרי התארגנות קצרה בעיירה שסמוכה לגבול החלטנו להמשיך לאגם אוכריד.

אגם אוכריד הוא אחת האטרקציות העיקריות במקדוניה אם לא ה-!!

אין במקדוניה חוף ים אז האגם מושך אליו אנשים מכל המדינה ותכלס הוא שווה ממש, אפילו מצאנו אתר קמפינג נחמד ממש על שפת האגם והתמקמנו בו כבר בלילה.. בבוקר גילינו שממש לידנו חונה משפחה הולנדית עם 4 ילדים וכבר היה לנו ברור שנישאר- אם יש משפחה עם יותר ילדים מאיתנו ואפשר להסתתר מאחורי הרעש שהם עושים- קנינו! כמובן שהם היו פחות אבל רעשנים אבל החיבור איתם גם לילדים וגם לנו היה מעולה אז נשארנו שם 3 ימים- התרחצנו באגם, שטנו בקיאק, סלקליין וזמן נחת..

אחרי שהרגשנו שהגיע הזמן לזוז עשינו יום נוסף בצידו השני של האגם, ביקרנו במנזר יפיפה, נחל עם נביעות מדהימות שאפשר לשוט בו ולראות ממש צמחיה עשירה מתחת למים >> לניווט

לפני שהמשכנו הלאה עשינו סיבוב של כמה שעות בעיר אוכריד.. החלק העתיק של העיר נמצא ממש על שפת האגם והוא מקסים, רחובות מרוצפים, סמטאות יפות ובכל כמה מטרים ירידה לחוף האגם.. אפשר ללכת לאורך החוף, על האבנים או רציפי העץ ממש עד לכנסיית Saint Jhon.

עלינו צפונה לשמורת Mavrovo לחפש דובים! סיבוב קצר ב tourist information והבנו שמדובר בשמורה בתולית יפיפיה, ניסינו לחלוב מידע על מסלולי גיפים בתוך השמורה,

האחראי במקום קצת גמגם בהתחלה… אחרי קצת חפירות הוא הראה לנו מסלול של 50 ק"מ 4X4 קפצנו על ההזדמנות, שילמנו 30 יורו פרמיט ולמחרת כבר יצאנו לדרך.

הטיול חוצה נחלים, עוקף מפלים, תצפיות על פסגות מושלגות ומצוקים מרשימים. דובים לא ראינו לצערנו וגם לא שונרים שחיים שם אבל השמורה מאוד יפה ויש בה המון מסלולי טיול רגליים, 4×4, אופניים ואפילו אפשר לעשות טיול סוסים.

אחרי כמעט 10 ימים של לינה בקמפר שכרנו דירה בסקופיה עיר הבירה של מקדוניה, הסתובבנו קצת בעיר, פגשנו מלאאא פסלי אלכסנדר מוקדון ועשינו סיבוב בOld bazar בזאר שאומרים שהוא השוק השני בגודלו אחרי השוק באינסטבול, היו צבעים, ריחות ואנשים סופר מעניינים.

כחצי שעה מסקופיה נמצא קניון מטקה שהוא גם יעד חובה, אפשר לטייל לאורך הנקיק או לשוט בסירה או קיאק עד למערת הנטיפים שהגישה היחידה אליה היא עם סירה.. אם הולכים לאורך הנקיק אי אפשר להגיע למערה כי היא בעבר השני של הנהר ואין גשר..

הרגשנו שבטוח יש עוד מה לראות ולגלות במקדוניה אבל יש לנו עוד כברת דרך לפנינו אז אנחנו ממשיכים..

בולגריה, אנחנו בדרך!