ספרד והפירינאים

10 שנים אחרי שהגענו אליו לראשונה נמרוד ואני חזרנו בהרכב מלא לרכס המרשים.

הגענו לפירנאים גם לביקור חברים קרובים שגרים בחבל הבסקים,  כדי לטייל טיול מתגלגל עם ציוד על הגב וגם כדי לעשות טיול 4×4 במקטע שהוא חלק מה TET. 

יעקב ואירתי גרים בכפר AZKARTE בבית עתיק בן 400 שנים שעבר שימש כמפעל לייצור סיידר תפוחים. הם קנו אותו לפני כ 10 שנים במצב רעוע והחלו בעבודת שיקום ושימור בנוסף לזה שיעקב עובד כרופא העמק ואירתי באדריכלות בהתמחות בשיקום מבנים והבית הוא סוג של פרויקט חיים בשבילם. הכפר מוקף גבעות ירוקות, שיחי פטל עסיסיים מקשטים את השבילים ועדרי הפרות והכבשים מנעימים את האווירה בצלצול המשקוקיות, בילינו בכפר 4 ימים והמשכנו לכיוון הכפר  Espot לפגוש את הויצמנים ששוב הגיעו מהארץ להצטרף אלינו לשבועיים🤩

מהכפר אפשר לצאת למגוון טרקים, אנחנו בחרנו אחד של יומיים. 15 ק”מ סה”כ כולל לינה ברפוחיו (בקתת מטיילים), זה היה בדיוק באורך המאתגר אבל לא מדי בשביל הילדים והחוויה הייתה אדירה. טיול רגלי ארוך עם ילדים זה אף פעם לא סיפור פשוט בטח עם כל הציוד על הגב ואני מבטיחה לכתוב על זה באריכות בהמשך. מאזור הכפר נסענו לכיוון דרום כשהיעד הוא ברצלונה. עשינו חלק מהדרך בשטח במסלול 4×4 שחוצה את הרכס.. הדרך הייתה יחסית קלילה מבחינת עבירות ומאוד יפה. לאורך כל הדרך יש שטחי מרעה והרבה עדרים, בקתות רועים, עופות דורסים ואפילו נתקלנו ביחמור ענקי, פשוט מדהים! 

הגענו לברצלונה כדי לעלות על מעבורת למרוקו.. היתה לנו התלבטות אם לחצות את כל ספרד עד לדרום ולחצות משם בהפלגה קצרה לגיברלטר אבל בגלל שאנחנו כבר רווי נסיעות החלטנו ללכת על האפשרות של ההפלגה.. קו המעבורת בין ברצלונה לטנג’יר הוא די שימושי בקרב מטיילי אוברלנדינג ואפילו פגשנו בהפלגה קבוצת גדולה של כמה עשרות רכבי שטח צרפתים בדרך לראלי במרוקו.. ההפלגה אורכת 30 שעות והכל מאוד מאורגן ומתקתק. אנחנו לקחנו קבינה ופנסיון מלא אז אפשר להגיד שזה היה די מפנק.. האוניה היתה קצת אחרי ימי הזוהר שלה ונראה שלפי השלטים והבריכה הריקה היא היתה בעבר הרחוק סוג של אונית פאר אבל מבחינתנו רק העובדה שמבשלים לנו זה כבר פאר 🙃 .. החברה שמפעילה את הקו היא חברת איטלקית ויש תדירות די גבוהה של הפלגות למרוקו, אנחנו לקחנו הפלגה שיוצאת בלילה אז הגענו לנמל, פתחנו לילדים את הקמפרים כדי שישנו בינתיים עד שנעלה על הסיפון, בינתיים פתחנו בקבוק יין וניצלנו את האלכוהול שנשאר לנו עד שנעבור למרוקו ושם יהיה יותר קשה למצוא. 

אחרי יממה וחצי בים הגענו בשעות הבוקר לטנג’יר. דאגנו לעשות ויזות אלקטרוניות מראש אז תהליך היציאה מהנמל היה יחסית פשוט מלבד העובדה הממש מרגיזה שאי אפשר להכניס רחפנים למרוקו אז נאלצנו להפקיד את הרחפן בגבול ונאסוף אותו ביציאה ממרוקו. 

אז זהו, הגיע הרגע המיוחל ואנחנו במרוקו 🇲🇦

חודש של הרפתקאות לפנינו, שיהיה לנו בהצלחה 💪🏻

החגים בחו”ל

כמו בכל דבר אחר בטיול שלנו, גם לגבי החגים התחושות מתעצמות..

כשכיף לנו אז ממש כיף לנו וכשקשה לנו אז ממש קשה לנו.. אז בחגים תחושת הבדידות והלבד שמציצה אחת לכמה זמן מתעצמת יותר..

שלא תבינו לא נכון, אם היינו בארץ אז היו לקראת החגים היו מורכבויות אחרות- 

איפה חוגגים? אצל ההורים של מי? מי עוד שם? ההורים יהיו לבד? השנה זה התור של… וכו’

אז צריך להתלבש חגיגי? למישהו אכפת? נשארים לישון? ומה עם העל-אש של יום אחרי החג? בזמן הארוחה, מי אמר מה למי? על מי צוחקים? מי נעלב? הילדים עייפים אז צריך להיות בשקט? למה הילדים לא רגילים להירדם עם רעש? למה הילדים הגדולים תקועים עם הראש במסך? מי שיכור ומדבר שטויות? ואיזה באסה/כיף ש****לא איתנו (-:  אני מניחה שאותה הסאגה אצל כולם רק קצת אחרת..

ופתאום, גם לזה מתגעגעים, ליחד הגדול הזה שהוא מעבר רק לחמישתנו..

אז יצרנו לנו משהו אחר, שבו אנחנו רק אנחנו, מרוכזים בעצמנו, מין תא סגור כזה שנע ביחד ממקום למקום וכמעט תמיד הוא מספיק מלא, לפעמים אפילו גועש מדי אבל יש רגעים מסוימים כמו בחגים שחסרה התחושה להיות חלק ממשהו גדול יותר..

אז מנסים למצוא את הדברים הקטנים שיסמלו את החג בדרך המיוחדת שלנו ובמקום שבו אנחנו נמצאים.

ראש השנה חגגנו בבית חב”ד במונטפלייה. סיפרנו לילדים על חווית ליל הסדר שלנו מלפני מיליון שנה בקוסקו פרו, אנחנו ועוד 400 אנשים באולם ספורט גדול שסודר ואורגן במיוחד לאירוע.. איזה אנרגיות מטורפות היו שם, קשה להסביר.. אז סיפרנו לילדים איזה כיף היה ושאולי נשחזר את החוויה. בסוף היינו הישראלים היחידים,  מסביבנו כמה צרפתים שלא מדברים עברית אבל עדיין היתה אוירה מיוחדת ולילדים לא היה למה להשוות אז זה מספיק טוב.. וגם ככה הדבר העיקרי שהם זכרו מהסיפור שלנו על ליל הסדר בקוסקו זה שלא נשאר לנו אוכל בסוף (-: 

אז ערב סוכות לפנינו ונחגוג אותו במרוקו עם חברים טובים שהם כבר לגמרי משפחה כולל כל השטיקים של משפחה, בינתיים הכנו קישוטים לסוכה המאולתרת שאנחנו מתכננים לבנות על הקמפר ואוירה חגיגית בטוח תהיה, נדאג לזה!

אז חג שמח לכולם.ן , בכל רחבי העולם ותנו חיבוק גדול למי שלצידכם גם אם לא העביר לכם בזמן את הקינוח (-:

איטליה-צרפת 

עוד לפני שהגענו לאיטליה ידענו שנעשה את הטיול בה באופן קצת שונה, אפשר להגיד שיותר דומה לחופשה השנתית שהיינו עושים עד עכשיו משתי סיבות- גם כדי להתאוורר קצת מרצף נסיעות ארוך וגם כי אנחנו פוגשים את המשפחה שבאה לביקור מהארץ לכמה ימים ואנחנו רוצים לבלות איתם.

אז מסלובניה הגענו בנסיעה קצרה לאזור ונציה. בחרנו לישון מחוץ לונציה כי המחירים מאוד יקרים וגם ההתניידות עם הרכב קרוב לונציה היא לא נוחה. מצאנו מקום לינה סופר מגניב, בית אבן מיוחד מהמאה ה14 שהשתמר בצורה מדהימה, ממנו נסיעה קצרה לתחנת הרכבת ותוך 40 דק’ היינו במרכז ונציה.. בילינו יום שלם בשיטוט ברחובות המיוחדים, אכלנו במסעדות אוכל איטלקי משובח ואפילו שטנו בתעלות, היה מקסים ומיוחד וגם כיף כי הילדים יכולים לרוץ ברחובות ואין אף כלי רכב. ונציה ציורית ורומנטית, בילינו שם מחוץ לעונה ככה שגם מזג האוויר היה נח וגם לא היה הומה. אין ספק שנחזור לשם לטיול זוגי פעם נוספת.

מונציה המשכנו לאזור אגם גארדה. גם פה החלטנו לישון לא בדיוק על האגם אלא סמוך לאגם Teno בבית חווה מקסים עם גינה ענקית ומטופחת, חצר עם שולחן פינג פונג, גן שעשועים קטן ואפילו ארנבת ותרנגולת. .זה מסוג הבתים שאפשר רק לשהות בהם כמה ימים ויש מספיק מלא לעשות גם בלי לצאת.. אבל כמובן שיצאנו כי יש המון מה לראות.

באזור האגמים היינו כמעט שבוע ועשינו מלא דברים- פארק חבלים מגניב, יום טיול סביב האגם עם עצירה בעיירת הלימונים, יום בלתי נשכח בפארק הגארדלנד שאפשר לבלות בו שבוע ולא לשבוע מכל המתקנים והמשחקים שיש בו שמתאים לכל גיל, כל אחד מאיתנו מצא מה לעשות ויצאנו ממש בסגירת הפארק עם מלא אדרנלין, אושר ובחילה (-: 

יום נוסף העברנו בנסיעה לעיירה Bolzano שממנה עלינו ברכבל לעיירה Klobenstein. משם נסענו ברכבת אל הכפר הסמוך ועשינו טיול רגלי אל “הפירמידות” שזו מן תופעת גאולוגית שיוצרת עמודי אבן חדים ומיוחדים. הנוף של רכס הדולומיטים שנשקף כמעט מכל נקודה בכפר הוא עוצמתי ויפה ועושה חשק לחזור אליהם ולהשקיע זמן כדי לחוות אותם כמו שצריך, לא רק מרחוק. 

אז אחרי ימים עמוסים ומלאים בחוויות נפרדנו בעצב מהמשפחה, לילדים היה קשה במיוחד להיפרד מהבני- דודים אחרי שבוע של מלא זמן איכות אבל המסע ממשיך ופרידות הן חלק ממנו.. מסדרים את המחשבות ומפנים מקום בלב ובזכרון לחוויות חדשות ויש עוד לא מעט לפנינו..

בחלק האחורי של הרכב עלתה דרישה תקיפה לאכול קרואסון ועכשיו! לא יכולנו להתמהמה עוד ועברנו את הגבול לצרפת. היות והיעד הוא מרוקו ואנחנו מעדיפים לא להרבות בנסיעות בשלב הזה של הטיול אז החלטנו לבחור אזור אחד ולהתמקד בו והבחירה היתה פרובנס. יצא לנו שבדיוק הגענו בזמן הבציר והנסיעות הפכו להיות כמו סצינה מסרט. כל הכרמים מלאים באנשים עובדים, אפשר גם היה לראות שזה ממש פרויקט משפחתי, מבוגרים וצעירים עובדים יחד וזה היה ממש מיוחד לראות את זה. טרקטורים ועגלות מלאים בענבים שנשפכים מהן ואוירה חגיגית כזו באויר. ביקרנו בכפר Gordes, הסתובבנו בסמטאות שמלאות בבית קפה עמוסים תיירים, ספגנו אוירת עושר וסטייל והמשכנו הלאה.

אחד הרגעים שבהם יותר מתגעגעים לארץ זה בחגים, אמנם בארץ תמיד יש לבטים עם מי עושים את החג ובאיזה הרכב ואיך מחלקים את הזמן עם המשפחה וגם מצליחים לטייל ואפילו לנוח.. ועדיין חסרה לנו המשפחה ברגעים כאלה. כדי להרגיש קצת חג בכל זאת נסענו למונפלייה ונרשמנו לארוחת חג בבית חב”ד המקומי. כמעט ולא היו דוברי עברית וישראלים לא היו בכלל, היינו היחידים אבל היה מאוד מרגש להיות חלק מארוחה גדולה וחגיגית ולשמוע ברכות בעברית משובשת (-: 

אחרי החג נסענו לבקר חברים של המשפחה שגרים סמוך לטולוז, זה מצחיק שאנשים שאנחנו לא לגמרי מכירים הופכים להיות משפחה קרובה ובית בשבילנו כשאנחנו רחוקים מהבית שלנו. בילינו אצלם יומיים מיוחדים- זה בית של אמנית ומוזיקאי ומעבר לזה שהבית מאוד מיוחד לילדים הוא היה אטרקציה, המון כלי נגינה, יצירה, משחקים, קערת קרואסונים טריים בכל בוקר והרגשה של בית.
אז אפשר לסכם ולהגיד שאיטליה וצרפת היו מהממות, טעימות, מסעירות ומלאות בסטייל..

OverLand כל מה שרציתם לשאול…

איך עושים overlanding

כל הרעיון של טיול חוצה מדינות ועוד עם רכב מהארץ נשמע תמיד כמו חלום רחוק ולא אפשרי

אז באנו לעשות סדר ולהראות שזה לגמרי ריאלי

בהרצאת לייב שעשינו עלו כמה נושאים ושאלות אז הנה תמצית שלהם -> ואם במקרה פספסתם ובא לכם לראות – ממש כאן 

אז איך זה קורה?!

>> השטה של הרכב- יש כמה אפשרויות להשטה מהארץ לאירופה- דרך יוון, טורקיה ואיטליה. אנחנו השטנו ליוון והתחלנו משם. עלות ההשטה משתנה לפי הרכב אבל בגדול זה נע סביב 7000-12000 ש”ח לכיוון. כדי להשיט צריך רישיון רכב מקורי ורישיון רכב מתורגם לאנגלית. 

ההשטה ליוון אורכת כ3 ימים בערך ואין אפשרות לשוט עם הרכב. 

>> ביטוח- למדינות האיחוד האירופאי יש ביטוח אחד (גרין קארד) שאפשר לעשות מראש, לשאר המדינות עושים במעבר הגבול. הביטוח הוא חובה וצד ג’ בלבד. למדינות האיחוד עלות של 250 יורו לחודש הראשון ואח”כ כל חודש ב105 יורו. במדינות שהן לא חלק מהאיחוד זה בערך 60-80 יורו לחודש.
>> מעבר בין מדינות- להבדיל מהחששות שלנו מרבית המעברים עברו די בקלות, במיוחד במדינות המפותחות יותר.. בעקרון במעבר הגבול צריך להציג כמה מסמכים- רישיון רכב מקורי+ מתורגם (לפעמים מבקשים מתורגם ולפעמים לא), יפוי כח במידה והרכב לא רשום על שמכם, רישיון נהיגה וביטוח במידה וזו מדינה באיחוד. אם זו מדינה שלא חלק מהאיחוד האירופאי אז צריך לעשות ביטוח מקומי, בדר”כ מיד אחרי מעבר הגבול יש משרדים/דוכנים שבהם ניתן לעשות.
חשוב לדעת שלישראלים יש מגבלה של 90 יום לשהות במדינות השנגן (רוב מדינות האיחוד). זה בעצם 90 יום בתקופה של 180 יום. 

>>לינה- אנחנו מטיילים עם קמפר אז ישנים בו כמעט תמיד, מדי פעם ישנים בדירה/גסטהאוס.. במזרח אירופה יש הרבה מקומות לעשות wild camping שזה בעצם לישון בטבע הפתוח ויש גם חניונים/אתרי קמפינג מסודרים. במערב אירופה יש יותר הקפדה על לינה רק במקומות מותרים. יש שתי אפליקציות מאוד שימושיות למציאת מקומות לינה (וגם למילוי מים, תצפיות יפות וכו) שנקראות park4night ו iOverlander.

>> בישול- לנו יש ציוד בישול מלא שמגיע כחלק מהקמפר, יש לנו מקרר 60 ליטר שמספיק לנו לאוכל ל4 ימים לפחות וכמעט תמיד יש לאורך הדרך מקומות לקנות ירקות/פירות ולחם טריים.

>>גז-  בהרבה טיולים שלנו בעולם היינו בחיפושים אחרי מכלי גז הברגה, אח”כ עברנו לבנזיניה ואז קצת נמאס מההתעסקות אז חזרנו לגז. אין להשיג מיכלי הברגה בהרבה אזורים במזרח אירופה. אנחנו יצאנו מהארץ עם מיכל של 5 קילו  וזה הוריד לנו את תדירות המילוי. אפשר למלא גז בתחנות דלק, לפעמים צריך לעבור כמה תחנות עד שמוצאים אחת שיש בה את סוג המתאם הנכון. המילוי עולה גרושים, משהו כמו 5-15 ש”ח. 

>> חשמל- בקמפר יש מערכת סולארית שמזינה מצבר ליתיום 100 אמפר. המצבר מספק חשמל למקרר 60 ליטר, דוד מים חמים, קומפרסור, מאווררים ותאורה. בנוסף ממיר מתח 220 בעיקר לטעינת מחשב וכו. 

הפאנל הסולרי ותדירות הנסיעות שלנו (אלטרנטור) איפשרו לנו לא להתחבר ל220 חיצוני כלל. במידה ואין מערכת חשמל עצמאית אז אפשר לתכנן את הלינה בחניונים מסודרים ושם יש תמיד שקעי 220 להתחבר אליהם.

>>מים- צריכת המים תלויה בסגנון הטיול, תדירות המקלחות ושטיפות הכלים. בקמפר 120 ליטר שמספיקים לנו ל 5 ימים מלאים בשטח. נקודות מילוי מים יש בשפע בכל מקום (לאורך הדרך ברזי מים במין מבני אבן), חשוב להצטייד בצינור גמיש וחיבורים 1/2 , 3/4. הצטיידנו במשאבה טבולה למקרה ונצטרך לשאוב מים ממקור מים טבעי וזה קרה פעמים ספורות. 

>>דלק + אוריאה- היו לנו כמה חששות לפני המסע- סולר מטונף וחיפוש אחר אוריאה. הסולר במזרח אירופה הוא אחלה ואפשר למצוא אוראה כמעט בכל עיר. הדלק במזרח אירופה זול משמעותית בין 3.5 ל 5.5 ש”ח שזה מאוד מקל על תקציב הטיול. חשוב לציין שבאזורים מסוימים פריסת תחנות הדלק מאוד נמוכה וכדאי להצטייד במיכל 10-15 ליטר ספייר. 

>>ניווט- אנחנו משתמשים בגוגל מפות בנסיעות בין עירוניות. מסלולי שטח אנחנו מוצאים ומנווטים באפליקציה שנקראת Wikiloc ולמסלולים רגליים משתמשים בMapy.

>>תקציב- עד עכשיו במהלך חודשים טיול הצלחנו לעמוד בתקציב של 100 יורו ליום שכולל הכל- דלק, קניות אוכל, מסעדות, לינה (אתרי קמפינג+דירות) להרכב שלנו- זוג ו 3 ילדים.

אנחנו משתמשים באפליקציה מאוד נוחה למעקב אחר תקציב – Travelspend. 

זהו עד כאן, אנחנו בדרכנו למרוקו (-:

מוזמנים בשמחה לשאול או להעלות נושאים שלא התייחסנו.

קרואטיה סלובניה והמעבר לאירופה הלא-מזרחית

חציית הים השחור הביאה אותנו עד לבורגס הבולגרית משם קיבלנו החלטה… לחצות את בולגריה כל הדרך מערבה עד סרביה. על סרביה לוותר ופשוט לחצות גם אותה עד לקרואטיה. הרבה ק”מ … החבר’ה מאחור סיימו את הספר הקולי השביעי והאחרון של כראמל והדרך עברה עלינו בטוב תודות לאפליקציית icast. 

סגנון הטיול של לעבור דרך מקומות לא היה מוכר לנו עד עכשיו וגם פה נדרש מאיתנו מידה מסוימת של גמישות

.

מטרתנו היא להגיע למרוקו, בדרך לעבור במדינות אירופה ולדגום כמה שאפשר בדרך למטרה. מצד אחד זאת תחושת החמצה של להספיק רק מעט מכל מדינה ומצד שני יש בזה משהו מאוד מגוון ויפה להחליף שפות, מאכלים ונופים במרחק כ”כ קצר.

אז היעד הראשון שלנו בקרואטיה היה זאגרב. לא היתה לנו איזה שהיא ציפייה גדולה, עשינו הפסקה לארוחת צהרים בכיכר המרכזית, ביקרנו במוזיאון האשליות ומאוחר יותר ירדנו לנהר הKorana להתמקמות לקראת הלילה . בקרואטיה ובסלובניה אגב, אין הרבה מקומות לעשות wild camping כי הכל מאוד מסודר ויש לא מעט חניונים מסודרים כך שנהנינו מאוד להיות שם לבד ובטבע הפתוח. רגע לפני שהערב ירד החלטנו ללמד את הילדים איך מתקלחים בטבע לא במקלחת של הקמפר, הבאנו את הסבונים לגדת הנהר, מסתבנים, חופפים ושטיפה זריזה.

 

למחרת נסענו לשמורת פליטביצה טיילנו כ-3 שעות את מסלול ה E ראינו כבר לא מעט נהרות ומפלים אבל ריכוז של כל כך הרבה מפלים ובריכות טורקיז זה יופי שעוד לא ראינו, היה מהמם! משם ללילה בקמפינג מסודר על חוף הים האדריאטי, יותר מ 100 מוטורהום אירופאים צפופים על החוף אבל כנראה ששמעו רק אותנו ואת הצרצרים.

 מזג אויר גשום “אילץ” אותנו להעביר כמה ימים בבית קסום בכפר קטן בשם Foli בחצי האי ISTRIA, ומשם יצאנו לטיולי כוכב באי. ביקרנו בעיירה Rubini הסתובבנו בסמטאות ונהננו מאוירת חופש מתוירת. באחד הימים טיילנו בחלק העתיק של העיירה Fuli בשוטטות שלנו פגשנו אדם זקן. ידיים חזקות מקומטות יושב על ספסל עץ ישן בחצר המרוצפת אבן. יושב ומוציא באופן ידני גרעיני חמנייה מהפרח לתוך דלי, שמנו לב שהוא בדיוק מילא דלי של גרעיני חיטה..  גם באופן ידני הוציא את הגרעינים מהשיבולים. הוא כמובן שמח לפגוש אנשים ואפילו ילדים, מיד הוציא לנו כוסות ומזג לנו מהיין שהוא בעצמו מכין, מדהים!

השמש יצאה ואנחנו יצאנו איתה לדרך אל סלובניה, בפעם הראשונה חצינו יבשתית בין 2 מדינות באיחוד האירופי… אחרי ששמנו לב שעברנו את הגבול לסלובניה עצרנו בצד הדרך כדי לוודא שלא שלא נדרש מאיתנו שום דבר בחציה(-: בדיקה קטנה בגוגל הבהירה לנו שאין צורך בשום בירוקרטיה. פשוט חוצים… כל כך פשוט וכל כך רחוק מאיתנו בגבולותינו הישראלים 😬.

נסענו לאיזור אגם Bled ואגם Bohin טיילנו סביב האגמים, טעמנו את עוגת הקרמשניט המדוברת והטעימההההה ואז תקף אותנו איזה וירוס ששוב גרם לנו לעצור לכמה ימים.. מצד אחד התבאסנו כי סלובניה נראית מדהימה ויש בה המון מה לעשות ואין לנו מספיק זמן כי אנחנו חייבים לפגוש חלק מהמשפחה שבאו לבקר אותנו וקבענו באיטליה אבל מצד שני יש משהו מאוד מאפס ומרגיע לשהות ולא לזוז למשך כמה ימים..


אז נחנו קצת, הבראנו והתחזקנו וממשיכים הלאה.. ולסלובניה נחזור, בטוח!

 

איזונים גם בטיול ארוך טווח

ואוו, לטייל עם 3 ילדים, לא קשה?!

ממתי ילדים זה קל? 

אתחיל מזה- לנו יותר קל להיות איתם בטיול מלהיות בבית..

זה בטח נשמע הזוי, אז שניה לפני שאתם עפים עלינו, הנה התאוריה> 

אפילו שאנחנו גרים במקום שבו הקצב מראש הוא איטי יותר (מבחירה כמובן) עדיין אנחנו חיים באיזו שגרה כזו שמנסים לנצח את הכל- מנסים לשלב את הכל עם הכל – זמן עם הילדים, עבודה, זמן לעצמנו, משפחה, חברים, תחביבים, חוגים, קהילה ועוד מלא.. אז איכשהו יוצא שהחיים סופר עמוסים..

ומה קורה בטיול? קודם כל צריך לצלוח את שלושת הימים הראשונים כי הם לרוב סיוט.. זה ימים של מעברים/טיסות/התאקלמות וכולם נמצאים בטרלול.. זה תמיד השלב שבו חושבים- למה לעזאזל יצאנו מהבית אם כולם סובלים? אבל אזזזז, בדרך כלל סביב היום הרביעי מתחילים להנות. כולם נרגעים, הסטרס יורד ומתחיל הכיף.. אגב, בגלל זה אנחנו בדר”כ לא טסים לפחות משבוע כי אחרת זה יותר ימי סבל מכיף..

ברור שלא כל הרגעים הם כייפים ויש רגעים שבלי להסס הייתי מוסרת את אחד הילדים עבור קרטון חלב סויה (לא קל למצוא פה) אבל רוב הזמן מתמקדים בלעשות חיים- קמים בנחת, אוכלים יחד ארוחת בוקר, מחליטים איזה טיול נעשה היום, איפה נאכל צהריים, איפה נישן, מה נשחק.. אין לחץ של טלפונים, עבודה, קבוצות ווסטאפ, שעון מעורר, מחשבות על משימות, מה לא הספקנו, מתי נעשה איך לסנכרן ולנצח את הכל. פשוט אין לחץ אז הכל יותר קל! 

בגדול הרעיון הוא למצוא איזון> 

אנחנו אוהבים שטח, קמפינג וטבע – וגם נהנים בסופש גסטהאוס מפנק 

אנחנו נהנים לבשל על גזיה ומדורה- וגם מתפנקים על קינוחי שחיתות במסעדות

אנחנו תופרים קמ ברגל עם הילדים- ונהנים לרבוץ יומיים אח”כ על שפת הנחל בלי לעשות כלום

יש שעות של נסיעות שלוות שיובל מלכי מהפנט את הילדים- ויש נסיעות טרלול שאף אחד לא מוצא את עצמו.

אההה, חשוב לתכנן נסיעות אחרת זה יכול להיות קשה, קשה כזה שמביא לקצה.. שצריך לנעול את הדלתות כדי שאף אחד לא יקפוץ תוך כדי נסיעה, בעיקר אנחנו😀

אז משתדלים לאזן, לעשות גם וגם ובעיקר לשמור על החיוך (-:

חוצים את הים השחור

חבורה של נהגי מונית גיאורגים יושבים על ספסל, שותים בירה ואוכלים פורי בחום הלח של באטומי בשעות אחה”צ , אני מקיפה בפעם השלישית את הבניין האפור והרעוע כדי להבין איפה לעזאזל אני נמצא המשרד של סוכנות המעבורות. פניתי לאיזה שיכור שיושב על ספסל והוא הפנה אותי למרכז העיר, הוא כנראה לא האדם לשאול (-: אזרתי אומץ להיכנס לתוך מעגל נהגי המוניות כדי לשאול אותם אם הם יודעים איפה אולי… בכל זאת נהגי מונית יודעים די טוב כל חור בעיר שלהם … אבל הם אמרו שאין להם מושג… אני מוציאה אוויר, מרימה את הראש לכיוון תחנת המוניות ותופס אותי שלט זהב שחרוט עליו המילה RORO. יש! זאת לא תחנת מוניות זה משרד המעבורות! 

ה- RORO זה אוניה גלנוע אליה נטענים ונפרקים רכבים באמצעות גלגליהם

אז למה לחצות את הים השחור? 

אחרי שאזרביגאן החליטה לסגור את הגבול היבשתי נסגרה לנו בעצם האפשרות להמשיך מזרחה. צפונה רוסיה- לא בא בחשבון, אם היינו רק שנינו אז יש מצב… מדינה במלחמה ולחצות אותה עם שלשה ילדים לא נשמע כמו רעיון טוב.  מדרום איראן, בקיצור אין אופציה להמשיך מזרחה. אז החלטנו לשנות כיוון ולטייל בסתיו במרוקו. שתי אפשרויות היו לנו > לנסוע בחזרה את כל טורקיה 20 שעות (5 ימים לפחות) או הפלגה של יומיים וחצי, אז לנסוע זה כיף והכל אבל החלטנו לגוון ולנצל את זה שמישהו נוהג לנו בספינה וקצת לבלות זמן אחר עם הילדים.

אני חוזרת לתחנת מוניות/ מעבורות… אז הגענו לשם ב 1800 בערב, נרשמנו והעברנו את כל הניירת, שיריינו קבינה עם 4 מיטות. (סידרנו לנטע  מזרון מהקמפר) הודיעו לנו שאין אינטרנט, יש 3 ארוחות ביום ושההפלגה יוצאת בין 2100 ל2300 יצאנו ב 0200 בלילה. יערה עברה מהרציף לאוניה בשינה עמוקה… כשקמה בבוקר והסיטה את הוילון ראתה רק ים… בצעקה שהעירה כנראה את כל הצוות “אמא קומי תראי איזה מגניב.. אנחנו בים” ככה פתחנו את הבוקר הראשון 😍

האוניה משמשת בעיקר להעברת משאיות מגיאורגיה לבולגריה ובחזרה ככה שרוב הנוסעים היו נהגי משאיות חביבים ועוד 3 רוכבי אופנים מגרמניה וצרפת. 

לא בנינו סדר יום… די זרמנו.. אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לסיפון, חיפשנו דולפינים, שיחקנו חלומות, טאקי, דאבל, שוב חלומות. אח”כ קצת זמן לימודים, ארוחת צהרים- עוד קצת זמן סיפון ארוחת ערב, סרט ולישון… בעיקר נהננו מקצת חוסר שליטה – מישהו אחר נוהג, מנווט ומבשל בשבילנו ..אחרי 3 ימים, הגענו בשעות הבוקר לבאטומי, קצת בירורקטיה ויצאנו מהנמל בדרך לחצות את בולגריה לכיוון סרביה ומשם לקרואטיה..

קצת נתונים ומספרים > ההפלגה יוצאת בכל יום שני בלילה מבאטומי, מגיעים בחמישי בוקר/צהרים. אנחנו הזמנו מראש מקום דרך המייל, פשוט כתבנו מייל לחברות הספנות שנקראת BPM אבל יכול להיות שאפשר פשוט להגיע באותו היום, במקרה שלנו גם לא היה עמוס על הסיפון. אנחנו לקחנו קבינה כי יש בה 4 מיטות אבל אפשר פשוט לשלם על מיטה ולחלוק קבינה עם אנשים. יש בקבינה שירותים ומקלחת.

מוגשות 3 ארוחות ביום, אוכל מאוד פשוט אבל סביר לגמרי. אין אינטרנט!! במהלך ההפלגה אין גישה לרכב אז צריך להוציא הכל מראש. לנו זה עלה 870 יורו, 400 יורו על הרכב והשאר על הנוסעים הנוספים (חוץ מהנהג/ת שיש להם מחיר אחר) . כיוון שנכנסים לבולגריה צריך מראש להכין ביטוח לרכב ונדרשים להציג אותו בירידה מהאוניה.

ארמניה

לגבי ארמניה הייתה היתה לנו התלבטות כי בעצם היה לנו דד ליין להגיע חזרה לבאטומי כדי לעלות על מעבורת ולחצות את הים השחור לבולגריה.. אז זה השאיר לנו לא הרבה זמן בגאורגיה וההתלבטות היתה אם לחלק את הזמן בין גאורגיה וארמניה.. בחרנו לחצות לארמניה וטוב שכך!

המעבר לארמניה היה קצת קשוח מבחינת זמן הגבול במעבר והבירוקרטיה, במיוחד ביחס לזה שתכננו לשהות בה רק שבוע וקצת אבל ברגע שעוברים את הגבול מרגישים כבר וייב אחר, היא מדינה הרבה פחות לחוצה מגאורגיה, הכבישים יותר נינוחים, האנשים יותר רגועים ומאוד מאוד אוהבים את ישראל כך שממש נתנו לנו להרגיש בבית..

אז בחרנו לבקר ב”היילייטס” של ארמניה > התחלנו בכנסיה המיוחדת ב-Hagupat , אנחנו התרשמנו מאוד והילדים נהנו לשחק מחבואים (-: 

משם נסענו לשמורת Dilijan  ועשינו בה טיול ג’יפים שעולה לרכס ומשקיף על השמורה.. משם נסענו לכמה ימים על שפת ימת סוואן Sevan

האגם ממש הזכיר לנו בסגנון את הכנרת, אבל כנרת של פעם, כשהיינו ילדים והכל היה יותר פשוט מסביב. האגם מים מתוקים, עצים לאורך החופים ומלא משפחות שבאות לפיקניקים/קמפינג..

האגם די גבוה אז מזג האויר היה מושלם- במהלך היום היה חם ואפשר היה להתרחץ בכיף ובלילות הטמפ’ ירדו והיה ממש נעים לישון בקמפר אז נשארנו לחופו 3 ימים בנקודה ממש יפה  ,

שטנו בקיאק, פגשנו מקומיים ונהננו ממש. מהאגם נסענו לעיר הבירה Yerevan לבלות כמה שעות עירוניות ולהתאוורר, זה משהו שחייבים לעשות אחרי הרבה זמן שטח וגם לילדים הפוגה טובה וזמן לבלות קצת במזרקות מים ואטרקציות עיר נוספות לילדי כפר (-:  מיירבאן עלינו לכיוון ההר הכי גבוה בארמניה- ארגץ שמעבר לזה שהדרך אליו היתה מדהימה וממש הזכירה לנו את הערבות של קירגיסטן, ממנו גם נשקף בקו ישיר הר אררט.. לא יצא לנו להגיע לאררט מטורקיה אז הרגשנו שאנחנו נוגעים בו מרחוק בצד הארמני .. מתחת להר יש אגם מקסים, התמקמנו לצידו, טיפסנו להר, בנינו רוג’ום ישראלי וזכינו קצת לקשקש עם רועים יזידים שבאו לראות מזה הדבר המוזר שאנחנו גרים בו .. 

בדרך חזרה לכיוון גאורגיה עשינו עצירה נוספת ב Gyumri , נהננו להסתובב בכיכר המרכזית בערב באוירה חגיגית ורגועה לקראת המעבר חזרה לגאורגיה.

רגע לפני שאנחנו עולים על המעבורת שנפליג איתה למשך 3 ימים, עצרנו ליומיים בבורג’ומי לפגוש חברים מהארץ שהגיעו גם לטייל בגאורגיה..

יש משהו מיוחד וממלא אנרגיות פתאום לפגוש חברים מהארץ, להרגיש שוב את הכיף והמוכר אבל גם קצת קשה להיפרד שוב בידיעה שכנראה נתראה שוב רק עוד כמה חודשים..

גאורגיה- משלימים את חבל Tusheti

בגאורגיה התאהבנו עוד ב2011 כשהיא היתה עדיין פחות מוכרת וחרשנו אותה כמעט חודש עם תיק על הגב..

אבל היה יעד אחד שלא הצלחנו להגיע אליו- חבל תושתי. כדי להגיע אליו היה צריך רכב שטח (עדיין צריך) וכנראה שאז זה עלה קצת כסף שלא היה לנו או שלא היה זמן,

אנחנו לא זוכרים אבל תמיד אמרנו שיום אחד נחזור ונשלים.. וגם כי האוכל הגאורגי טעים ממש וזו סיבה מספיק חשובה כדי להגיע שוב (-: 

בתכנית המקורית גאורגיה היתה על הפרק כי רצינו להגיע דרכה לאזרבייג’אן ואז השתנו התכניות אבל החלטנו שבכל מקרה ניסע לגאורגיה גם כדי לבקר בה שוב וגם כדי לעבור דרכה לארמניה כי אין גישה מטורקיה לארמניה..

אז היישר מהקצ’קר נסענו לבאטומי, ציפינו שיהיו עניינים בגבול כי ידענו שהם עושים קצת שטיקים כשעוברים את הגבול עם רכב ואכן היה לא פשוט-

הם בדקו את המסמכים כמה פעמים, ביקשו לראות מסמכים מקוריים, בדקו את רישיון הנהיגה שלנו עם זכוכית מגדלת ועשו קצת פרצופים אבל אז שלפנו את הקלף הכי טוב שלנו למעברי גבול- נטע!

יש לה שני פיצ’רים חשובים שעוזרים במצבים כאלה- אחד מהם הוא כשהיא מאבדת את זה ומתחילה לבכות בקולי קולות וזה מקדם ומקצר תהליכים מיידי..

והשני הוא כשהיא במצברוח טוב ואז היא מחלקת חיוכים, כיפים ופרצופים חמודים וזה יכול להמיס כמה לבבות בדרך למטרה..

אז אחרי שצלחנו את זה עשינו עצירה קטנה קטנה בבאטומי להתארגנות, עוד לילה בכותיאסי וביקור קצרצר בבית הכנסת שם ומשם לאזור שממנו מתחילים לטפס לOmalo שהוא היעד שלנו בתושתי..

מרגע שיורדים מהכביש הראשי הדרך הופכת להיות לא סלולה.. הדרך אל הכפר אורכת כ3.5 שעות, לנו לקח יותר זמן כי עצרנו לתצפית בAbano pass ועוד עצירה לארוחת צהרים בדרך..

העבירות לא קשה במיוחד אבל הנהיגה היא לא פשוטה כי הדרך צרה, ברובה על שפת תהום, מג’ועג’עת ומלאה בנהגים מקומיים שנוסעים די מהר על אף תנאי הדרך..

ראינו לא מעט מצבות לאורך הדרך, אמנם העבירות היא לא מאוד קשה אבל בהחלט צריך ניסיון ואורך רוח לנסוע הדרך כזו 3.5 שעות..

כשמגיעים לאומלו מבינים עד כמה זה היה שווה את זה.. הכפר מבודד, בלי חשמל, חנות אחת וכמה מסעדות וגסטהאוסים, שרידי מגדלי שמירה בנויים אבן ורכס הקווקז המדהים והעוצמתי..

התמקמנו עם הקמפר באחת הגבעות הסמוכות לכפר מול הנוף המטריף, התעוררנו כל בוקר עם סוסים שמחכים ממש מחוץ לחלון ונהננו מהשלווה והשקט החריג של המקום..

אחרי יומיים באומלו ירדנו חזרה כל הדרך, עשינו עצירה לקצת זמן עיר בטביליסי ומשם ליעד הבא- ארמניה!

התוכנית היא לעשות ביקור יחסית קצר בארמניה, בעיקר כדי לחוות קצת את המדינה והתרבות המיוחדת שלה. 

הקצ’קר

אחד היעדים שתמיד היה ברשימת המקומות שאנחנו חייבים להגיע אליהם ואיכשהו כל פעם היה איזה עניין בטחוני שלא עשה חשק לטוס לשם והנה, הגענו אליו בכל זאת ועפנו עליו!

הקצ’קר הוא רכס הרים יפיפה בצפון מזרח המדינה שמטיילים ישראלים פקדו אותו לא מעט לפני הגיהוקים של ארדואן, לפחות ככה שמענו מהמקומיים, בעבר היו הרבה יותר תרמילאים ורק בשנה האחרונה המטיילים הישראלים חוזרים לטייל באזור.

את הדרך לקצקר עשינו מקפדוקיה עם הויצמנים בשתי עצירות, לילה באגם Todurge ולילה נוסף באגם Kuzgun שני אגמי מים מתוקים שאפשר פשוט לנסוע סביב האגמים עד שמוצאים נקודה נוחה ללינה. פתאום נסיעות של 4 שעות כבר לא הרגישו לילדים כ”כ ארוכות כשהם מתחלפים ברכבים כל עצירה קטנה, לפעמים היינו צריכים להציץ אחורה תוך כדי נסיעה לוודא שלא שכחנו אף ילד מאחור אחרי סידורי נסיעה ומשא מתן של הילדים בכל עצירה או תחנת דלק – מי ייסע באיזה רכב, מי ישב ליד מי, מה שומעים ומי נוהג (-:

התחלנו את הטיול ברכס במסלול 7 האגמים–  נקודת התחלה בכפר Ulutas משם יורדים לשטח בדרך הררית מפותלת שעולה עד לתצפית 7 האגמים, הנסיעה בשטח היתה יחסית פשוטה אבל מחייבת רכב שטח, חשוב לציין שבדרך (כמו בהרבה איזורים בטורקיה) אין קליטה עם כל המשמעויות שנגזרות מכך. התצפית ל 7 האגמים ממוקמת בפס יפיפה בגובה 3600 ככה שמיד הרגשנו את החמצן הדליל וכל הליכה מעט מאומצת היתה מורגשת, ללילה ירדנו בחזרה לגובה 3000 מטר ליד ערוץ נחל זורם ושם העברנו את הלילה. הרגשנו בנוח לישון ב 3000 מטרים אחרי שעשינו הסתגלות מדורגת לגובה בשלשת הלילות הקודמים וכולם הרגישו טוב.

משם ירדנו חזרה לכיוון איספיר והכביש החדש המוביל לYusufeli.. כל האזור הזה שלאורך נהר הצ’ורו מרושת בכבישים חדשים ומערכת מנהרות ארוכה ומטורפת. אגב, הכפר יוספלי בכלל הוצף לטובת בניית סכר על הנהר (עבור ייצור חשמל) ואפשר עדיין לראות שאריות בתים וכבישים מתחת או על שפת המים. מיוספלי נכנסנו לתוך עמק כדי לטפס לאגם קראגול 

גם הדרך הזו היא רק לרכבי שטח והיינו בה ממש לבד. כשהגענו למעלה הבנו שאין באמת גישה לאגם אז מצאנו לנו ספוט טוב שמשקיף על כל העמק ונשארנו ללילה. למחרת ירדנו לכפר Barhal, מצאנו לנו גסטהאוס נחמד ובילינו בכפר יומיים רגועים. הסתובבנו בכפר המנומנמם, נראה היה שההגעה שלנו ממש היתה אטרקציה, כולם התאספו סביבנו, התעניינו בילדים וברכבים והיו חביבים במיוחד..

לקינוח הטיול ברכס עלינו לפס  שממנו רואים ממש את פסגת הקצ’קר ונשקף נוף מדהים עם קצת שלוגיות בדרך ושלג קל על בפסגות.

ירדנו חזרה לכביש הראשי לאורך הנהר ושם נפרדנו מהחברים..

הויצמנים ממשיכים לרומניה ואנחנו לגאורגיה.. אחרי 8 ימים של טיול היה קשה להיפרד, היה לנו ממש כיף יחד אבל זה גם חלק מגלגוליו של טיול כזה- לטעום קצת מכל דבר, להיפגש, לטייל יחד, להיפרד ולהמשיך הלאה..