Uncategorized

איך עושים overlanding

כל הרעיון של טיול חוצה מדינות ועוד עם רכב מהארץ נשמע תמיד כמו חלום רחוק ולא אפשרי

אז באנו לעשות סדר ולהראות שזה לגמרי ריאלי

בהרצאת לייב שעשינו עלו כמה נושאים ושאלות אז הנה תמצית שלהם -> ואם במקרה פספסתם ובא לכם לראות – ממש כאן 

אז איך זה קורה?!

>> השטה של הרכב- יש כמה אפשרויות להשטה מהארץ לאירופה- דרך יוון, טורקיה ואיטליה. אנחנו השטנו ליוון והתחלנו משם. עלות ההשטה משתנה לפי הרכב אבל בגדול זה נע סביב 7000-12000 ש”ח לכיוון. כדי להשיט צריך רישיון רכב מקורי ורישיון רכב מתורגם לאנגלית. 

ההשטה ליוון אורכת כ3 ימים בערך ואין אפשרות לשוט עם הרכב. 

>> ביטוח- למדינות האיחוד האירופאי יש ביטוח אחד (גרין קארד) שאפשר לעשות מראש, לשאר המדינות עושים במעבר הגבול. הביטוח הוא חובה וצד ג’ בלבד. למדינות האיחוד עלות של 250 יורו לחודש הראשון ואח”כ כל חודש ב105 יורו. במדינות שהן לא חלק מהאיחוד זה בערך 60-80 יורו לחודש.
>> מעבר בין מדינות- להבדיל מהחששות שלנו מרבית המעברים עברו די בקלות, במיוחד במדינות המפותחות יותר.. בעקרון במעבר הגבול צריך להציג כמה מסמכים- רישיון רכב מקורי+ מתורגם (לפעמים מבקשים מתורגם ולפעמים לא), יפוי כח במידה והרכב לא רשום על שמכם, רישיון נהיגה וביטוח במידה וזו מדינה באיחוד. אם זו מדינה שלא חלק מהאיחוד האירופאי אז צריך לעשות ביטוח מקומי, בדר”כ מיד אחרי מעבר הגבול יש משרדים/דוכנים שבהם ניתן לעשות.
חשוב לדעת שלישראלים יש מגבלה של 90 יום לשהות במדינות השנגן (רוב מדינות האיחוד). זה בעצם 90 יום בתקופה של 180 יום. 

>>לינה- אנחנו מטיילים עם קמפר אז ישנים בו כמעט תמיד, מדי פעם ישנים בדירה/גסטהאוס.. במזרח אירופה יש הרבה מקומות לעשות wild camping שזה בעצם לישון בטבע הפתוח ויש גם חניונים/אתרי קמפינג מסודרים. במערב אירופה יש יותר הקפדה על לינה רק במקומות מותרים. יש שתי אפליקציות מאוד שימושיות למציאת מקומות לינה (וגם למילוי מים, תצפיות יפות וכו) שנקראות park4night ו iOverlander.

>> בישול- לנו יש ציוד בישול מלא שמגיע כחלק מהקמפר, יש לנו מקרר 60 ליטר שמספיק לנו לאוכל ל4 ימים לפחות וכמעט תמיד יש לאורך הדרך מקומות לקנות ירקות/פירות ולחם טריים.

>>גז-  בהרבה טיולים שלנו בעולם היינו בחיפושים אחרי מכלי גז הברגה, אח”כ עברנו לבנזיניה ואז קצת נמאס מההתעסקות אז חזרנו לגז. אין להשיג מיכלי הברגה בהרבה אזורים במזרח אירופה. אנחנו יצאנו מהארץ עם מיכל של 5 קילו  וזה הוריד לנו את תדירות המילוי. אפשר למלא גז בתחנות דלק, לפעמים צריך לעבור כמה תחנות עד שמוצאים אחת שיש בה את סוג המתאם הנכון. המילוי עולה גרושים, משהו כמו 5-15 ש”ח. 

>> חשמל- בקמפר יש מערכת סולארית שמזינה מצבר ליתיום 100 אמפר. המצבר מספק חשמל למקרר 60 ליטר, דוד מים חמים, קומפרסור, מאווררים ותאורה. בנוסף ממיר מתח 220 בעיקר לטעינת מחשב וכו. 

הפאנל הסולרי ותדירות הנסיעות שלנו (אלטרנטור) איפשרו לנו לא להתחבר ל220 חיצוני כלל. במידה ואין מערכת חשמל עצמאית אז אפשר לתכנן את הלינה בחניונים מסודרים ושם יש תמיד שקעי 220 להתחבר אליהם.

>>מים- צריכת המים תלויה בסגנון הטיול, תדירות המקלחות ושטיפות הכלים. בקמפר 120 ליטר שמספיקים לנו ל 5 ימים מלאים בשטח. נקודות מילוי מים יש בשפע בכל מקום (לאורך הדרך ברזי מים במין מבני אבן), חשוב להצטייד בצינור גמיש וחיבורים 1/2 , 3/4. הצטיידנו במשאבה טבולה למקרה ונצטרך לשאוב מים ממקור מים טבעי וזה קרה פעמים ספורות. 

>>דלק + אוריאה- היו לנו כמה חששות לפני המסע- סולר מטונף וחיפוש אחר אוריאה. הסולר במזרח אירופה הוא אחלה ואפשר למצוא אוראה כמעט בכל עיר. הדלק במזרח אירופה זול משמעותית בין 3.5 ל 5.5 ש”ח שזה מאוד מקל על תקציב הטיול. חשוב לציין שבאזורים מסוימים פריסת תחנות הדלק מאוד נמוכה וכדאי להצטייד במיכל 10-15 ליטר ספייר. 

>>ניווט- אנחנו משתמשים בגוגל מפות בנסיעות בין עירוניות. מסלולי שטח אנחנו מוצאים ומנווטים באפליקציה שנקראת Wikiloc ולמסלולים רגליים משתמשים בMapy.

>>תקציב- עד עכשיו במהלך חודשים טיול הצלחנו לעמוד בתקציב של 100 יורו ליום שכולל הכל- דלק, קניות אוכל, מסעדות, לינה (אתרי קמפינג+דירות) להרכב שלנו- זוג ו 3 ילדים.

אנחנו משתמשים באפליקציה מאוד נוחה למעקב אחר תקציב – Travelspend. 

זהו עד כאן, אנחנו בדרכנו למרוקו (-:

מוזמנים בשמחה לשאול או להעלות נושאים שלא התייחסנו.

חבורה של נהגי מונית גיאורגים יושבים על ספסל, שותים בירה ואוכלים פורי בחום הלח של באטומי בשעות אחה”צ , אני מקיפה בפעם השלישית את הבניין האפור והרעוע כדי להבין איפה לעזאזל אני נמצא המשרד של סוכנות המעבורות. פניתי לאיזה שיכור שיושב על ספסל והוא הפנה אותי למרכז העיר, הוא כנראה לא האדם לשאול (-: אזרתי אומץ להיכנס לתוך מעגל נהגי המוניות כדי לשאול אותם אם הם יודעים איפה אולי… בכל זאת נהגי מונית יודעים די טוב כל חור בעיר שלהם … אבל הם אמרו שאין להם מושג… אני מוציאה אוויר, מרימה את הראש לכיוון תחנת המוניות ותופס אותי שלט זהב שחרוט עליו המילה RORO. יש! זאת לא תחנת מוניות זה משרד המעבורות! 

ה- RORO זה אוניה גלנוע אליה נטענים ונפרקים רכבים באמצעות גלגליהם

אז למה לחצות את הים השחור? 

אחרי שאזרביגאן החליטה לסגור את הגבול היבשתי נסגרה לנו בעצם האפשרות להמשיך מזרחה. צפונה רוסיה- לא בא בחשבון, אם היינו רק שנינו אז יש מצב… מדינה במלחמה ולחצות אותה עם שלשה ילדים לא נשמע כמו רעיון טוב.  מדרום איראן, בקיצור אין אופציה להמשיך מזרחה. אז החלטנו לשנות כיוון ולטייל בסתיו במרוקו. שתי אפשרויות היו לנו > לנסוע בחזרה את כל טורקיה 20 שעות (5 ימים לפחות) או הפלגה של יומיים וחצי, אז לנסוע זה כיף והכל אבל החלטנו לגוון ולנצל את זה שמישהו נוהג לנו בספינה וקצת לבלות זמן אחר עם הילדים.

אני חוזרת לתחנת מוניות/ מעבורות… אז הגענו לשם ב 1800 בערב, נרשמנו והעברנו את כל הניירת, שיריינו קבינה עם 4 מיטות. (סידרנו לנטע  מזרון מהקמפר) הודיעו לנו שאין אינטרנט, יש 3 ארוחות ביום ושההפלגה יוצאת בין 2100 ל2300 יצאנו ב 0200 בלילה. יערה עברה מהרציף לאוניה בשינה עמוקה… כשקמה בבוקר והסיטה את הוילון ראתה רק ים… בצעקה שהעירה כנראה את כל הצוות “אמא קומי תראי איזה מגניב.. אנחנו בים” ככה פתחנו את הבוקר הראשון 😍

האוניה משמשת בעיקר להעברת משאיות מגיאורגיה לבולגריה ובחזרה ככה שרוב הנוסעים היו נהגי משאיות חביבים ועוד 3 רוכבי אופנים מגרמניה וצרפת. 

לא בנינו סדר יום… די זרמנו.. אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לסיפון, חיפשנו דולפינים, שיחקנו חלומות, טאקי, דאבל, שוב חלומות. אח”כ קצת זמן לימודים, ארוחת צהרים- עוד קצת זמן סיפון ארוחת ערב, סרט ולישון… בעיקר נהננו מקצת חוסר שליטה – מישהו אחר נוהג, מנווט ומבשל בשבילנו ..אחרי 3 ימים, הגענו בשעות הבוקר לבאטומי, קצת בירורקטיה ויצאנו מהנמל בדרך לחצות את בולגריה לכיוון סרביה ומשם לקרואטיה..

קצת נתונים ומספרים > ההפלגה יוצאת בכל יום שני בלילה מבאטומי, מגיעים בחמישי בוקר/צהרים. אנחנו הזמנו מראש מקום דרך המייל, פשוט כתבנו מייל לחברות הספנות שנקראת BPM אבל יכול להיות שאפשר פשוט להגיע באותו היום, במקרה שלנו גם לא היה עמוס על הסיפון. אנחנו לקחנו קבינה כי יש בה 4 מיטות אבל אפשר פשוט לשלם על מיטה ולחלוק קבינה עם אנשים. יש בקבינה שירותים ומקלחת.

מוגשות 3 ארוחות ביום, אוכל מאוד פשוט אבל סביר לגמרי. אין אינטרנט!! במהלך ההפלגה אין גישה לרכב אז צריך להוציא הכל מראש. לנו זה עלה 870 יורו, 400 יורו על הרכב והשאר על הנוסעים הנוספים (חוץ מהנהג/ת שיש להם מחיר אחר) . כיוון שנכנסים לבולגריה צריך מראש להכין ביטוח לרכב ונדרשים להציג אותו בירידה מהאוניה.

אחד היעדים שתמיד היה ברשימת המקומות שאנחנו חייבים להגיע אליהם ואיכשהו כל פעם היה איזה עניין בטחוני שלא עשה חשק לטוס לשם והנה, הגענו אליו בכל זאת ועפנו עליו!

הקצ’קר הוא רכס הרים יפיפה בצפון מזרח המדינה שמטיילים ישראלים פקדו אותו לא מעט לפני הגיהוקים של ארדואן, לפחות ככה שמענו מהמקומיים, בעבר היו הרבה יותר תרמילאים ורק בשנה האחרונה המטיילים הישראלים חוזרים לטייל באזור.

את הדרך לקצקר עשינו מקפדוקיה עם הויצמנים בשתי עצירות, לילה באגם Todurge ולילה נוסף באגם Kuzgun שני אגמי מים מתוקים שאפשר פשוט לנסוע סביב האגמים עד שמוצאים נקודה נוחה ללינה. פתאום נסיעות של 4 שעות כבר לא הרגישו לילדים כ”כ ארוכות כשהם מתחלפים ברכבים כל עצירה קטנה, לפעמים היינו צריכים להציץ אחורה תוך כדי נסיעה לוודא שלא שכחנו אף ילד מאחור אחרי סידורי נסיעה ומשא מתן של הילדים בכל עצירה או תחנת דלק – מי ייסע באיזה רכב, מי ישב ליד מי, מה שומעים ומי נוהג (-:

התחלנו את הטיול ברכס במסלול 7 האגמים–  נקודת התחלה בכפר Ulutas משם יורדים לשטח בדרך הררית מפותלת שעולה עד לתצפית 7 האגמים, הנסיעה בשטח היתה יחסית פשוטה אבל מחייבת רכב שטח, חשוב לציין שבדרך (כמו בהרבה איזורים בטורקיה) אין קליטה עם כל המשמעויות שנגזרות מכך. התצפית ל 7 האגמים ממוקמת בפס יפיפה בגובה 3600 ככה שמיד הרגשנו את החמצן הדליל וכל הליכה מעט מאומצת היתה מורגשת, ללילה ירדנו בחזרה לגובה 3000 מטר ליד ערוץ נחל זורם ושם העברנו את הלילה. הרגשנו בנוח לישון ב 3000 מטרים אחרי שעשינו הסתגלות מדורגת לגובה בשלשת הלילות הקודמים וכולם הרגישו טוב.

משם ירדנו חזרה לכיוון איספיר והכביש החדש המוביל לYusufeli.. כל האזור הזה שלאורך נהר הצ’ורו מרושת בכבישים חדשים ומערכת מנהרות ארוכה ומטורפת. אגב, הכפר יוספלי בכלל הוצף לטובת בניית סכר על הנהר (עבור ייצור חשמל) ואפשר עדיין לראות שאריות בתים וכבישים מתחת או על שפת המים. מיוספלי נכנסנו לתוך עמק כדי לטפס לאגם קראגול 

גם הדרך הזו היא רק לרכבי שטח והיינו בה ממש לבד. כשהגענו למעלה הבנו שאין באמת גישה לאגם אז מצאנו לנו ספוט טוב שמשקיף על כל העמק ונשארנו ללילה. למחרת ירדנו לכפר Barhal, מצאנו לנו גסטהאוס נחמד ובילינו בכפר יומיים רגועים. הסתובבנו בכפר המנומנמם, נראה היה שההגעה שלנו ממש היתה אטרקציה, כולם התאספו סביבנו, התעניינו בילדים וברכבים והיו חביבים במיוחד..

לקינוח הטיול ברכס עלינו לפס  שממנו רואים ממש את פסגת הקצ’קר ונשקף נוף מדהים עם קצת שלוגיות בדרך ושלג קל על בפסגות.

ירדנו חזרה לכביש הראשי לאורך הנהר ושם נפרדנו מהחברים..

הויצמנים ממשיכים לרומניה ואנחנו לגאורגיה.. אחרי 8 ימים של טיול היה קשה להיפרד, היה לנו ממש כיף יחד אבל זה גם חלק מגלגוליו של טיול כזה- לטעום קצת מכל דבר, להיפגש, לטייל יחד, להיפרד ולהמשיך הלאה..