אחד היעדים שתמיד היה ברשימת המקומות שאנחנו חייבים להגיע אליהם ואיכשהו כל פעם היה איזה עניין בטחוני שלא עשה חשק לטוס לשם והנה, הגענו אליו בכל זאת ועפנו עליו!
הקצ’קר הוא רכס הרים יפיפה בצפון מזרח המדינה שמטיילים ישראלים פקדו אותו לא מעט לפני הגיהוקים של ארדואן, לפחות ככה שמענו מהמקומיים, בעבר היו הרבה יותר תרמילאים ורק בשנה האחרונה המטיילים הישראלים חוזרים לטייל באזור.
את הדרך לקצקר עשינו מקפדוקיה עם הויצמנים בשתי עצירות, לילה באגם Todurge ולילה נוסף באגם Kuzgun שני אגמי מים מתוקים שאפשר פשוט לנסוע סביב האגמים עד שמוצאים נקודה נוחה ללינה. פתאום נסיעות של 4 שעות כבר לא הרגישו לילדים כ”כ ארוכות כשהם מתחלפים ברכבים כל עצירה קטנה, לפעמים היינו צריכים להציץ אחורה תוך כדי נסיעה לוודא שלא שכחנו אף ילד מאחור אחרי סידורי נסיעה ומשא מתן של הילדים בכל עצירה או תחנת דלק – מי ייסע באיזה רכב, מי ישב ליד מי, מה שומעים ומי נוהג (-:
התחלנו את הטיול ברכס במסלול 7 האגמים– נקודת התחלה בכפר Ulutas משם יורדים לשטח בדרך הררית מפותלת שעולה עד לתצפית 7 האגמים, הנסיעה בשטח היתה יחסית פשוטה אבל מחייבת רכב שטח, חשוב לציין שבדרך (כמו בהרבה איזורים בטורקיה) אין קליטה עם כל המשמעויות שנגזרות מכך. התצפית ל 7 האגמים ממוקמת בפס יפיפה בגובה 3600 ככה שמיד הרגשנו את החמצן הדליל וכל הליכה מעט מאומצת היתה מורגשת, ללילה ירדנו בחזרה לגובה 3000 מטר ליד ערוץ נחל זורם ושם העברנו את הלילה. הרגשנו בנוח לישון ב 3000 מטרים אחרי שעשינו הסתגלות מדורגת לגובה בשלשת הלילות הקודמים וכולם הרגישו טוב.
משם ירדנו חזרה לכיוון איספיר והכביש החדש המוביל לYusufeli.. כל האזור הזה שלאורך נהר הצ’ורו מרושת בכבישים חדשים ומערכת מנהרות ארוכה ומטורפת. אגב, הכפר יוספלי בכלל הוצף לטובת בניית סכר על הנהר (עבור ייצור חשמל) ואפשר עדיין לראות שאריות בתים וכבישים מתחת או על שפת המים. מיוספלי נכנסנו לתוך עמק כדי לטפס לאגם קראגול
גם הדרך הזו היא רק לרכבי שטח והיינו בה ממש לבד. כשהגענו למעלה הבנו שאין באמת גישה לאגם אז מצאנו לנו ספוט טוב שמשקיף על כל העמק ונשארנו ללילה. למחרת ירדנו לכפר Barhal, מצאנו לנו גסטהאוס נחמד ובילינו בכפר יומיים רגועים. הסתובבנו בכפר המנומנמם, נראה היה שההגעה שלנו ממש היתה אטרקציה, כולם התאספו סביבנו, התעניינו בילדים וברכבים והיו חביבים במיוחד..
לקינוח הטיול ברכס עלינו לפס שממנו רואים ממש את פסגת הקצ’קר ונשקף נוף מדהים עם קצת שלוגיות בדרך ושלג קל על בפסגות.
ירדנו חזרה לכביש הראשי לאורך הנהר ושם נפרדנו מהחברים..
הויצמנים ממשיכים לרומניה ואנחנו לגאורגיה.. אחרי 8 ימים של טיול היה קשה להיפרד, היה לנו ממש כיף יחד אבל זה גם חלק מגלגוליו של טיול כזה- לטעום קצת מכל דבר, להיפגש, לטייל יחד, להיפרד ולהמשיך הלאה..