עוד לפני שהגענו לאיטליה ידענו שנעשה את הטיול בה באופן קצת שונה, אפשר להגיד שיותר דומה לחופשה השנתית שהיינו עושים עד עכשיו משתי סיבות- גם כדי להתאוורר קצת מרצף נסיעות ארוך וגם כי אנחנו פוגשים את המשפחה שבאה לביקור מהארץ לכמה ימים ואנחנו רוצים לבלות איתם.
אז מסלובניה הגענו בנסיעה קצרה לאזור ונציה. בחרנו לישון מחוץ לונציה כי המחירים מאוד יקרים וגם ההתניידות עם הרכב קרוב לונציה היא לא נוחה. מצאנו מקום לינה סופר מגניב, בית אבן מיוחד מהמאה ה14 שהשתמר בצורה מדהימה, ממנו נסיעה קצרה לתחנת הרכבת ותוך 40 דק’ היינו במרכז ונציה.. בילינו יום שלם בשיטוט ברחובות המיוחדים, אכלנו במסעדות אוכל איטלקי משובח ואפילו שטנו בתעלות, היה מקסים ומיוחד וגם כיף כי הילדים יכולים לרוץ ברחובות ואין אף כלי רכב. ונציה ציורית ורומנטית, בילינו שם מחוץ לעונה ככה שגם מזג האוויר היה נח וגם לא היה הומה. אין ספק שנחזור לשם לטיול זוגי פעם נוספת.
מונציה המשכנו לאזור אגם גארדה. גם פה החלטנו לישון לא בדיוק על האגם אלא סמוך לאגם Teno בבית חווה מקסים עם גינה ענקית ומטופחת, חצר עם שולחן פינג פונג, גן שעשועים קטן ואפילו ארנבת ותרנגולת. .זה מסוג הבתים שאפשר רק לשהות בהם כמה ימים ויש מספיק מלא לעשות גם בלי לצאת.. אבל כמובן שיצאנו כי יש המון מה לראות.
באזור האגמים היינו כמעט שבוע ועשינו מלא דברים- פארק חבלים מגניב, יום טיול סביב האגם עם עצירה בעיירת הלימונים, יום בלתי נשכח בפארק הגארדלנד שאפשר לבלות בו שבוע ולא לשבוע מכל המתקנים והמשחקים שיש בו שמתאים לכל גיל, כל אחד מאיתנו מצא מה לעשות ויצאנו ממש בסגירת הפארק עם מלא אדרנלין, אושר ובחילה (-:
יום נוסף העברנו בנסיעה לעיירה Bolzano שממנה עלינו ברכבל לעיירה Klobenstein. משם נסענו ברכבת אל הכפר הסמוך ועשינו טיול רגלי אל “הפירמידות” שזו מן תופעת גאולוגית שיוצרת עמודי אבן חדים ומיוחדים. הנוף של רכס הדולומיטים שנשקף כמעט מכל נקודה בכפר הוא עוצמתי ויפה ועושה חשק לחזור אליהם ולהשקיע זמן כדי לחוות אותם כמו שצריך, לא רק מרחוק.
אז אחרי ימים עמוסים ומלאים בחוויות נפרדנו בעצב מהמשפחה, לילדים היה קשה במיוחד להיפרד מהבני- דודים אחרי שבוע של מלא זמן איכות אבל המסע ממשיך ופרידות הן חלק ממנו.. מסדרים את המחשבות ומפנים מקום בלב ובזכרון לחוויות חדשות ויש עוד לא מעט לפנינו..
בחלק האחורי של הרכב עלתה דרישה תקיפה לאכול קרואסון ועכשיו! לא יכולנו להתמהמה עוד ועברנו את הגבול לצרפת. היות והיעד הוא מרוקו ואנחנו מעדיפים לא להרבות בנסיעות בשלב הזה של הטיול אז החלטנו לבחור אזור אחד ולהתמקד בו והבחירה היתה פרובנס. יצא לנו שבדיוק הגענו בזמן הבציר והנסיעות הפכו להיות כמו סצינה מסרט. כל הכרמים מלאים באנשים עובדים, אפשר גם היה לראות שזה ממש פרויקט משפחתי, מבוגרים וצעירים עובדים יחד וזה היה ממש מיוחד לראות את זה. טרקטורים ועגלות מלאים בענבים שנשפכים מהן ואוירה חגיגית כזו באויר. ביקרנו בכפר Gordes, הסתובבנו בסמטאות שמלאות בבית קפה עמוסים תיירים, ספגנו אוירת עושר וסטייל והמשכנו הלאה.
אחד הרגעים שבהם יותר מתגעגעים לארץ זה בחגים, אמנם בארץ תמיד יש לבטים עם מי עושים את החג ובאיזה הרכב ואיך מחלקים את הזמן עם המשפחה וגם מצליחים לטייל ואפילו לנוח.. ועדיין חסרה לנו המשפחה ברגעים כאלה. כדי להרגיש קצת חג בכל זאת נסענו למונפלייה ונרשמנו לארוחת חג בבית חב”ד המקומי. כמעט ולא היו דוברי עברית וישראלים לא היו בכלל, היינו היחידים אבל היה מאוד מרגש להיות חלק מארוחה גדולה וחגיגית ולשמוע ברכות בעברית משובשת (-:
אחרי החג נסענו לבקר חברים של המשפחה שגרים סמוך לטולוז, זה מצחיק שאנשים שאנחנו לא לגמרי מכירים הופכים להיות משפחה קרובה ובית בשבילנו כשאנחנו רחוקים מהבית שלנו. בילינו אצלם יומיים מיוחדים- זה בית של אמנית ומוזיקאי ומעבר לזה שהבית מאוד מיוחד לילדים הוא היה אטרקציה, המון כלי נגינה, יצירה, משחקים, קערת קרואסונים טריים בכל בוקר והרגשה של בית.
אז אפשר לסכם ולהגיד שאיטליה וצרפת היו מהממות, טעימות, מסעירות ומלאות בסטייל..