ואוו, לטייל עם 3 ילדים, לא קשה?!
ממתי ילדים זה קל?
אתחיל מזה- לנו יותר קל להיות איתם בטיול מלהיות בבית..
זה בטח נשמע הזוי, אז שניה לפני שאתם עפים עלינו, הנה התאוריה>
אפילו שאנחנו גרים במקום שבו הקצב מראש הוא איטי יותר (מבחירה כמובן) עדיין אנחנו חיים באיזו שגרה כזו שמנסים לנצח את הכל- מנסים לשלב את הכל עם הכל – זמן עם הילדים, עבודה, זמן לעצמנו, משפחה, חברים, תחביבים, חוגים, קהילה ועוד מלא.. אז איכשהו יוצא שהחיים סופר עמוסים..
ומה קורה בטיול? קודם כל צריך לצלוח את שלושת הימים הראשונים כי הם לרוב סיוט.. זה ימים של מעברים/טיסות/התאקלמות וכולם נמצאים בטרלול.. זה תמיד השלב שבו חושבים- למה לעזאזל יצאנו מהבית אם כולם סובלים? אבל אזזזז, בדרך כלל סביב היום הרביעי מתחילים להנות. כולם נרגעים, הסטרס יורד ומתחיל הכיף.. אגב, בגלל זה אנחנו בדר”כ לא טסים לפחות משבוע כי אחרת זה יותר ימי סבל מכיף..
ברור שלא כל הרגעים הם כייפים ויש רגעים שבלי להסס הייתי מוסרת את אחד הילדים עבור קרטון חלב סויה (לא קל למצוא פה) אבל רוב הזמן מתמקדים בלעשות חיים- קמים בנחת, אוכלים יחד ארוחת בוקר, מחליטים איזה טיול נעשה היום, איפה נאכל צהריים, איפה נישן, מה נשחק.. אין לחץ של טלפונים, עבודה, קבוצות ווסטאפ, שעון מעורר, מחשבות על משימות, מה לא הספקנו, מתי נעשה איך לסנכרן ולנצח את הכל. פשוט אין לחץ אז הכל יותר קל!
בגדול הרעיון הוא למצוא איזון>
אנחנו אוהבים שטח, קמפינג וטבע – וגם נהנים בסופש גסטהאוס מפנק
אנחנו נהנים לבשל על גזיה ומדורה- וגם מתפנקים על קינוחי שחיתות במסעדות
אנחנו תופרים קמ ברגל עם הילדים- ונהנים לרבוץ יומיים אח”כ על שפת הנחל בלי לעשות כלום
יש שעות של נסיעות שלוות שיובל מלכי מהפנט את הילדים- ויש נסיעות טרלול שאף אחד לא מוצא את עצמו.
אההה, חשוב לתכנן נסיעות אחרת זה יכול להיות קשה, קשה כזה שמביא לקצה.. שצריך לנעול את הדלתות כדי שאף אחד לא יקפוץ תוך כדי נסיעה, בעיקר אנחנו😀
אז משתדלים לאזן, לעשות גם וגם ובעיקר לשמור על החיוך (-: