Uncategorized

עוד לפני שהגענו לאיטליה ידענו שנעשה את הטיול בה באופן קצת שונה, אפשר להגיד שיותר דומה לחופשה השנתית שהיינו עושים עד עכשיו משתי סיבות- גם כדי להתאוורר קצת מרצף נסיעות ארוך וגם כי אנחנו פוגשים את המשפחה שבאה לביקור מהארץ לכמה ימים ואנחנו רוצים לבלות איתם.

אז מסלובניה הגענו בנסיעה קצרה לאזור ונציה. בחרנו לישון מחוץ לונציה כי המחירים מאוד יקרים וגם ההתניידות עם הרכב קרוב לונציה היא לא נוחה. מצאנו מקום לינה סופר מגניב, בית אבן מיוחד מהמאה ה14 שהשתמר בצורה מדהימה, ממנו נסיעה קצרה לתחנת הרכבת ותוך 40 דק' היינו במרכז ונציה.. בילינו יום שלם בשיטוט ברחובות המיוחדים, אכלנו במסעדות אוכל איטלקי משובח ואפילו שטנו בתעלות, היה מקסים ומיוחד וגם כיף כי הילדים יכולים לרוץ ברחובות ואין אף כלי רכב. ונציה ציורית ורומנטית, בילינו שם מחוץ לעונה ככה שגם מזג האוויר היה נח וגם לא היה הומה. אין ספק שנחזור לשם לטיול זוגי פעם נוספת.

מונציה המשכנו לאזור אגם גארדה. גם פה החלטנו לישון לא בדיוק על האגם אלא סמוך לאגם Teno בבית חווה מקסים עם גינה ענקית ומטופחת, חצר עם שולחן פינג פונג, גן שעשועים קטן ואפילו ארנבת ותרנגולת. .זה מסוג הבתים שאפשר רק לשהות בהם כמה ימים ויש מספיק מלא לעשות גם בלי לצאת.. אבל כמובן שיצאנו כי יש המון מה לראות.

באזור האגמים היינו כמעט שבוע ועשינו מלא דברים- פארק חבלים מגניב, יום טיול סביב האגם עם עצירה בעיירת הלימונים, יום בלתי נשכח בפארק הגארדלנד שאפשר לבלות בו שבוע ולא לשבוע מכל המתקנים והמשחקים שיש בו שמתאים לכל גיל, כל אחד מאיתנו מצא מה לעשות ויצאנו ממש בסגירת הפארק עם מלא אדרנלין, אושר ובחילה (-: 

יום נוסף העברנו בנסיעה לעיירה Bolzano שממנה עלינו ברכבל לעיירה Klobenstein. משם נסענו ברכבת אל הכפר הסמוך ועשינו טיול רגלי אל "הפירמידות" שזו מן תופעת גאולוגית שיוצרת עמודי אבן חדים ומיוחדים. הנוף של רכס הדולומיטים שנשקף כמעט מכל נקודה בכפר הוא עוצמתי ויפה ועושה חשק לחזור אליהם ולהשקיע זמן כדי לחוות אותם כמו שצריך, לא רק מרחוק. 

אז אחרי ימים עמוסים ומלאים בחוויות נפרדנו בעצב מהמשפחה, לילדים היה קשה במיוחד להיפרד מהבני- דודים אחרי שבוע של מלא זמן איכות אבל המסע ממשיך ופרידות הן חלק ממנו.. מסדרים את המחשבות ומפנים מקום בלב ובזכרון לחוויות חדשות ויש עוד לא מעט לפנינו..

בחלק האחורי של הרכב עלתה דרישה תקיפה לאכול קרואסון ועכשיו! לא יכולנו להתמהמה עוד ועברנו את הגבול לצרפת. היות והיעד הוא מרוקו ואנחנו מעדיפים לא להרבות בנסיעות בשלב הזה של הטיול אז החלטנו לבחור אזור אחד ולהתמקד בו והבחירה היתה פרובנס. יצא לנו שבדיוק הגענו בזמן הבציר והנסיעות הפכו להיות כמו סצינה מסרט. כל הכרמים מלאים באנשים עובדים, אפשר גם היה לראות שזה ממש פרויקט משפחתי, מבוגרים וצעירים עובדים יחד וזה היה ממש מיוחד לראות את זה. טרקטורים ועגלות מלאים בענבים שנשפכים מהן ואוירה חגיגית כזו באויר. ביקרנו בכפר Gordes, הסתובבנו בסמטאות שמלאות בבית קפה עמוסים תיירים, ספגנו אוירת עושר וסטייל והמשכנו הלאה.

אחד הרגעים שבהם יותר מתגעגעים לארץ זה בחגים, אמנם בארץ תמיד יש לבטים עם מי עושים את החג ובאיזה הרכב ואיך מחלקים את הזמן עם המשפחה וגם מצליחים לטייל ואפילו לנוח.. ועדיין חסרה לנו המשפחה ברגעים כאלה. כדי להרגיש קצת חג בכל זאת נסענו למונפלייה ונרשמנו לארוחת חג בבית חב"ד המקומי. כמעט ולא היו דוברי עברית וישראלים לא היו בכלל, היינו היחידים אבל היה מאוד מרגש להיות חלק מארוחה גדולה וחגיגית ולשמוע ברכות בעברית משובשת (-: 

אחרי החג נסענו לבקר חברים של המשפחה שגרים סמוך לטולוז, זה מצחיק שאנשים שאנחנו לא לגמרי מכירים הופכים להיות משפחה קרובה ובית בשבילנו כשאנחנו רחוקים מהבית שלנו. בילינו אצלם יומיים מיוחדים- זה בית של אמנית ומוזיקאי ומעבר לזה שהבית מאוד מיוחד לילדים הוא היה אטרקציה, המון כלי נגינה, יצירה, משחקים, קערת קרואסונים טריים בכל בוקר והרגשה של בית.
אז אפשר לסכם ולהגיד שאיטליה וצרפת היו מהממות, טעימות, מסעירות ומלאות בסטייל..

חציית הים השחור הביאה אותנו עד לבורגס הבולגרית משם קיבלנו החלטה… לחצות את בולגריה כל הדרך מערבה עד סרביה. על סרביה לוותר ופשוט לחצות גם אותה עד לקרואטיה. הרבה ק"מ … החבר'ה מאחור סיימו את הספר הקולי השביעי והאחרון של כראמל והדרך עברה עלינו בטוב תודות לאפליקציית icast. 

סגנון הטיול של לעבור דרך מקומות לא היה מוכר לנו עד עכשיו וגם פה נדרש מאיתנו מידה מסוימת של גמישות

.

מטרתנו היא להגיע למרוקו, בדרך לעבור במדינות אירופה ולדגום כמה שאפשר בדרך למטרה. מצד אחד זאת תחושת החמצה של להספיק רק מעט מכל מדינה ומצד שני יש בזה משהו מאוד מגוון ויפה להחליף שפות, מאכלים ונופים במרחק כ"כ קצר.

אז היעד הראשון שלנו בקרואטיה היה זאגרב. לא היתה לנו איזה שהיא ציפייה גדולה, עשינו הפסקה לארוחת צהרים בכיכר המרכזית, ביקרנו במוזיאון האשליות ומאוחר יותר ירדנו לנהר הKorana להתמקמות לקראת הלילה . בקרואטיה ובסלובניה אגב, אין הרבה מקומות לעשות wild camping כי הכל מאוד מסודר ויש לא מעט חניונים מסודרים כך שנהנינו מאוד להיות שם לבד ובטבע הפתוח. רגע לפני שהערב ירד החלטנו ללמד את הילדים איך מתקלחים בטבע לא במקלחת של הקמפר, הבאנו את הסבונים לגדת הנהר, מסתבנים, חופפים ושטיפה זריזה.

למחרת נסענו לשמורת פליטביצה טיילנו כ-3 שעות את מסלול ה E ראינו כבר לא מעט נהרות ומפלים אבל ריכוז של כל כך הרבה מפלים ובריכות טורקיז זה יופי שעוד לא ראינו, היה מהמם! משם ללילה בקמפינג מסודר על חוף הים האדריאטי, יותר מ 100 מוטורהום אירופאים צפופים על החוף אבל כנראה ששמעו רק אותנו ואת הצרצרים.

 מזג אויר גשום "אילץ" אותנו להעביר כמה ימים בבית קסום בכפר קטן בשם Foli בחצי האי ISTRIA, ומשם יצאנו לטיולי כוכב באי. ביקרנו בעיירה Rubini הסתובבנו בסמטאות ונהננו מאוירת חופש מתוירת. באחד הימים טיילנו בחלק העתיק של העיירה Fuli בשוטטות שלנו פגשנו אדם זקן. ידיים חזקות מקומטות יושב על ספסל עץ ישן בחצר המרוצפת אבן. יושב ומוציא באופן ידני גרעיני חמנייה מהפרח לתוך דלי, שמנו לב שהוא בדיוק מילא דלי של גרעיני חיטה..  גם באופן ידני הוציא את הגרעינים מהשיבולים. הוא כמובן שמח לפגוש אנשים ואפילו ילדים, מיד הוציא לנו כוסות ומזג לנו מהיין שהוא בעצמו מכין, מדהים!

השמש יצאה ואנחנו יצאנו איתה לדרך אל סלובניה, בפעם הראשונה חצינו יבשתית בין 2 מדינות באיחוד האירופי… אחרי ששמנו לב שעברנו את הגבול לסלובניה עצרנו בצד הדרך כדי לוודא שלא שלא נדרש מאיתנו שום דבר בחציה(-: בדיקה קטנה בגוגל הבהירה לנו שאין צורך בשום בירוקרטיה. פשוט חוצים… כל כך פשוט וכל כך רחוק מאיתנו בגבולותינו הישראלים 😬.

נסענו לאיזור אגם Bled ואגם Bohin טיילנו סביב האגמים, טעמנו את עוגת הקרמשניט המדוברת והטעימההההה ואז תקף אותנו איזה וירוס ששוב גרם לנו לעצור לכמה ימים.. מצד אחד התבאסנו כי סלובניה נראית מדהימה ויש בה המון מה לעשות ואין לנו מספיק זמן כי אנחנו חייבים לפגוש חלק מהמשפחה שבאו לבקר אותנו וקבענו באיטליה אבל מצד שני יש משהו מאוד מאפס ומרגיע לשהות ולא לזוז למשך כמה ימים..

אז נחנו קצת, הבראנו והתחזקנו וממשיכים הלאה.. ולסלובניה נחזור, בטוח!

לגבי ארמניה הייתה היתה לנו התלבטות כי בעצם היה לנו דד ליין להגיע חזרה לבאטומי כדי לעלות על מעבורת ולחצות את הים השחור לבולגריה.. אז זה השאיר לנו לא הרבה זמן בגאורגיה וההתלבטות היתה אם לחלק את הזמן בין גאורגיה וארמניה.. בחרנו לחצות לארמניה וטוב שכך!

המעבר לארמניה היה קצת קשוח מבחינת זמן הגבול במעבר והבירוקרטיה, במיוחד ביחס לזה שתכננו לשהות בה רק שבוע וקצת אבל ברגע שעוברים את הגבול מרגישים כבר וייב אחר, היא מדינה הרבה פחות לחוצה מגאורגיה, הכבישים יותר נינוחים, האנשים יותר רגועים ומאוד מאוד אוהבים את ישראל כך שממש נתנו לנו להרגיש בבית..

אז בחרנו לבקר ב"היילייטס" של ארמניה > התחלנו בכנסיה המיוחדת ב-Hagupat , אנחנו התרשמנו מאוד והילדים נהנו לשחק מחבואים (-: 

משם נסענו לשמורת Dilijan  ועשינו בה טיול ג'יפים שעולה לרכס ומשקיף על השמורה.. משם נסענו לכמה ימים על שפת ימת סוואן Sevan

האגם ממש הזכיר לנו בסגנון את הכנרת, אבל כנרת של פעם, כשהיינו ילדים והכל היה יותר פשוט מסביב. האגם מים מתוקים, עצים לאורך החופים ומלא משפחות שבאות לפיקניקים/קמפינג..

האגם די גבוה אז מזג האויר היה מושלם- במהלך היום היה חם ואפשר היה להתרחץ בכיף ובלילות הטמפ' ירדו והיה ממש נעים לישון בקמפר אז נשארנו לחופו 3 ימים בנקודה ממש יפה  ,

שטנו בקיאק, פגשנו מקומיים ונהננו ממש. מהאגם נסענו לעיר הבירה Yerevan לבלות כמה שעות עירוניות ולהתאוורר, זה משהו שחייבים לעשות אחרי הרבה זמן שטח וגם לילדים הפוגה טובה וזמן לבלות קצת במזרקות מים ואטרקציות עיר נוספות לילדי כפר (-:  מיירבאן עלינו לכיוון ההר הכי גבוה בארמניה- ארגץ שמעבר לזה שהדרך אליו היתה מדהימה וממש הזכירה לנו את הערבות של קירגיסטן, ממנו גם נשקף בקו ישיר הר אררט.. לא יצא לנו להגיע לאררט מטורקיה אז הרגשנו שאנחנו נוגעים בו מרחוק בצד הארמני .. מתחת להר יש אגם מקסים, התמקמנו לצידו, טיפסנו להר, בנינו רוג'ום ישראלי וזכינו קצת לקשקש עם רועים יזידים שבאו לראות מזה הדבר המוזר שאנחנו גרים בו .. 

בדרך חזרה לכיוון גאורגיה עשינו עצירה נוספת ב Gyumri , נהננו להסתובב בכיכר המרכזית בערב באוירה חגיגית ורגועה לקראת המעבר חזרה לגאורגיה.

רגע לפני שאנחנו עולים על המעבורת שנפליג איתה למשך 3 ימים, עצרנו ליומיים בבורג'ומי לפגוש חברים מהארץ שהגיעו גם לטייל בגאורגיה..

יש משהו מיוחד וממלא אנרגיות פתאום לפגוש חברים מהארץ, להרגיש שוב את הכיף והמוכר אבל גם קצת קשה להיפרד שוב בידיעה שכנראה נתראה שוב רק עוד כמה חודשים..

הדרך לאזור קפדוקיה ארכה לנו יומיים עם עצירות ובעיקר היתה מלאה בהתרגשות לקראת המפגש עם חברים מהארץ..

לקח לנו חודש בתחילת הטיול לגרום לילדים להפסיק לשאול "מתי מגיעים" ועכשיו השאלה החדשה הייתה "מתי יוגב ועופר מגיעים" (-: 

עידן וסיון החליטו בצעד ספונטני להצטרף אלינו לטורקיה ולטייל יחד.

הם עשו את זה בהשטה של הקמפר שלהם מחיפה לאיסקנדרון כשגם הם מפליגים עם הקמפר,

בשונה ממה שהכרנו עד עכשיו שרק שולחים את האוטו באוניית מטען וטסים בנפרד >> אפשר לקרוא על התהליך שהם עשו כאן

 זה בעצם פותח את האפשרות לטייל בטורקיה ולהגיע אליה ישירות במקום לנסוע מיוון, ההפלגה היא קצרה וגם חוסכת את הטיסות. 

אמנם פגשנו לא מעט משפחות מטיילות לאורך הדרך אבל אין כמו לטייל עם חברים קרובים.

כשמטיילים שני רכבים ולא אחד זה מאפשר לנו גם לנסות להגיע לעוד מקומות שעד עכשיו לא הגענו אליהם כי לא רצינו לקחת את הסיכון של להיתקע לבד

ועכשיו יש לנו את ההזדמנות לגלות ולחקור עוד מקומות.

אז הגענו לקפדוקיה, התמקמנו בשטח והתעוררנו בזריחה לראות את המופע המטורף של הכדורים הפורחים.

קשה להסביר במילים את התחושה המופלאה והקסומה הזו של לעמוד באמצע השטח כשעשרות! של כדורים פורחים פשוט טסים להם ממש לידנו ומעלינו כאילו ואנחנו בתוך סרט דיסני. 

מעבר לכל מופע הכדורים הפורחים (אגב, שווה להתעורר לראות אותו יותר מפעם אחת) יש באזור קפדוקיה המון דברים יפים לראות, יש המון שבילים לא מסומנים לשוטט בהם,

עמקים עם ארובות פיות שהם בעצם עמודי תוצרים וולקניים שנוצרו מהתפרצות הר הגעש Erciyes ויוצרים נוף מוזר ומיוחד שמרגיש כמו לטייל במאדים.

יש המון מערות ואתרים שבהם אפשר ממש לראות את המערות שנחצבו בסלע ובהם חדרי מגורים, חדרים לאחסון מזון, גתות ועוד.

בכפר המרכזי של העמק שנקרא Goreme אפשר ממש להתארח וללון בתוך מערות, יש גם מסעדות ובתי קפה חצובים בסלע ומאוד יפה גם רק להסתובב ברחובות ולראות איך הכל נבנה על וסביב המערות, זה קצת תיירותי ופחות אותנטי אבל עדיין מרשים.

מרחק נסיעה קצר  מגורמה יש שתי ערים תת קרקעיות שנשמרו מדהים ואפשר לטייל בהן, אנחנו ביקרנו ב-Kaymakli Underground City, ירדנו מתחת לאדמה, הסתובבנו בתוך אינסוף מחילות, זחלנו והצטננו בקור הנעים שמתחת לאדמה. 

למי שמגיע בלי רכב שטח אפשר לשכור שם טרקטורונים, לעשות טיולי סוסים ותכלס גם לעלות לטיסה בכדור פורח (אנחנו לא יכולנו בגלל שהגיל המינימלי הוא 10) .

אחרי דיון ארוך ומעמיק של הילדים "מי יסע באיזה רכב" יצאנו לדרך לכיוון היעד הבא שלנו שהוא רכס הקצ'קר.

התכנית היא לטייל יחד שבועיים עד לחופי הים השחור ואז להתפצל, החברים ממשיכים לטיול ברומניה שהיא הייתה היעד המקורי שלהם לפני ההחלטה הספונטנית להצטרף אלינו ואנחנו נמשיך לכיוון גאורגיה.