אז הגיע הרגע המיוחל ואספנו את הקמפר מנמל Lavrio שנמצא דרומית לאתונה.
כמובן שהאיסוף הלך הרבה יותר חלק בצד היווני, אין ספק שיש פחות בירורקטיה מישראל.. תוך 15 דק’ שחררנו את האוטו ויצאנו לדרך.
החלטנו להתחיל את הטיול בEvia שהוא באי השני בגודלו ביוון, בעיקר בגלל הקירבה לאתונה (כשעה נסיעה), העדפנו להתחיל ברגוע..
אל האי מגיעים באמצעות גשר המחבר אותו אל היבשת.
יש בו המון מה לעשות > יש טיולי ג’יפים בכל רמות העבירות בכל רחבי האי. אנחנו בחרנו בכמה מסלולים רגועים יחסית, שעולים אל ההרים הגבוהים באי סביב 1700 מטר, חוצים נהרות, יערות ויורדים עד החופים.. יש מגוון מסלולים ואפשר לראות אותם בWikiloc.
חלק מהזמן בילינו על החופים בצד המערבי שהוא יותר מיושב ואז בצד המזרחי שהוא יותר פראי.
הכבישים במרכז האי הם כבישים לא ראשיים והנסיעה בהם איטית אבל מאוד יפה.
עיקר התיירות בו היא תיירות מקומית וכמעט ולא נתקלנו בתיירים מבחוץ, מה גם שאנחנו עדיין לא בשיא העונה.
לאחר כמה ימים התחלנו לנסוע לכיוון צפון האי, עצרנו בכפר לימני שיושב על שפת הים ומלא במסעדות דגים, רצועת חוף וטיילת קטנה ורגועה.
באזור הזה של האי הייתה שריפה לפני כשנתיים ועדיין אפשר לראות שהצמחייה והתיירות עדיין מתאוששים.. בחרנו לנסוע למפלים שנמצאים לא רחוק מלימני ומעיינות חמים טבעיים ממש מגניבים שנובעים ממש על שפת הים בכפר אדיפסוס. יש בריכות מים חמות מאוד וכאלה קרות יותר שקרובות לשפת הים. הורדנו שם את ממוצע הגילאים באופן דרסטי ובאופן מפתיע הילדים התהלבו מהמים החמים..
כדי לקצר טווחי נסיעה (בכל זאת 3 ילדים באוטו זה סיכוי גדול לקריסת מצב הרוח) חזרנו ליבשת דרך מעבורת היוצאת מאדיפסוס לArkista. המעבורת יוצאת כל שעתיים ועלתה לכולנו 30 יורו.. גם חווית המעבורת היתה אטרקציה מלהיבה.
אנחנו אמנם פונים לכיוון צפון אבל המעבורת היא עוד דרך להגיע מהר יותר לאתונה מאשר לנסוע בכבישי האי חזרה עד לגשר.