Uncategorized

חציית הים השחור הביאה אותנו עד לבורגס הבולגרית משם קיבלנו החלטה… לחצות את בולגריה כל הדרך מערבה עד סרביה. על סרביה לוותר ופשוט לחצות גם אותה עד לקרואטיה. הרבה ק"מ … החבר'ה מאחור סיימו את הספר הקולי השביעי והאחרון של כראמל והדרך עברה עלינו בטוב תודות לאפליקציית icast. 

סגנון הטיול של לעבור דרך מקומות לא היה מוכר לנו עד עכשיו וגם פה נדרש מאיתנו מידה מסוימת של גמישות

.

מטרתנו היא להגיע למרוקו, בדרך לעבור במדינות אירופה ולדגום כמה שאפשר בדרך למטרה. מצד אחד זאת תחושת החמצה של להספיק רק מעט מכל מדינה ומצד שני יש בזה משהו מאוד מגוון ויפה להחליף שפות, מאכלים ונופים במרחק כ"כ קצר.

אז היעד הראשון שלנו בקרואטיה היה זאגרב. לא היתה לנו איזה שהיא ציפייה גדולה, עשינו הפסקה לארוחת צהרים בכיכר המרכזית, ביקרנו במוזיאון האשליות ומאוחר יותר ירדנו לנהר הKorana להתמקמות לקראת הלילה . בקרואטיה ובסלובניה אגב, אין הרבה מקומות לעשות wild camping כי הכל מאוד מסודר ויש לא מעט חניונים מסודרים כך שנהנינו מאוד להיות שם לבד ובטבע הפתוח. רגע לפני שהערב ירד החלטנו ללמד את הילדים איך מתקלחים בטבע לא במקלחת של הקמפר, הבאנו את הסבונים לגדת הנהר, מסתבנים, חופפים ושטיפה זריזה.

למחרת נסענו לשמורת פליטביצה טיילנו כ-3 שעות את מסלול ה E ראינו כבר לא מעט נהרות ומפלים אבל ריכוז של כל כך הרבה מפלים ובריכות טורקיז זה יופי שעוד לא ראינו, היה מהמם! משם ללילה בקמפינג מסודר על חוף הים האדריאטי, יותר מ 100 מוטורהום אירופאים צפופים על החוף אבל כנראה ששמעו רק אותנו ואת הצרצרים.

 מזג אויר גשום "אילץ" אותנו להעביר כמה ימים בבית קסום בכפר קטן בשם Foli בחצי האי ISTRIA, ומשם יצאנו לטיולי כוכב באי. ביקרנו בעיירה Rubini הסתובבנו בסמטאות ונהננו מאוירת חופש מתוירת. באחד הימים טיילנו בחלק העתיק של העיירה Fuli בשוטטות שלנו פגשנו אדם זקן. ידיים חזקות מקומטות יושב על ספסל עץ ישן בחצר המרוצפת אבן. יושב ומוציא באופן ידני גרעיני חמנייה מהפרח לתוך דלי, שמנו לב שהוא בדיוק מילא דלי של גרעיני חיטה..  גם באופן ידני הוציא את הגרעינים מהשיבולים. הוא כמובן שמח לפגוש אנשים ואפילו ילדים, מיד הוציא לנו כוסות ומזג לנו מהיין שהוא בעצמו מכין, מדהים!

השמש יצאה ואנחנו יצאנו איתה לדרך אל סלובניה, בפעם הראשונה חצינו יבשתית בין 2 מדינות באיחוד האירופי… אחרי ששמנו לב שעברנו את הגבול לסלובניה עצרנו בצד הדרך כדי לוודא שלא שלא נדרש מאיתנו שום דבר בחציה(-: בדיקה קטנה בגוגל הבהירה לנו שאין צורך בשום בירוקרטיה. פשוט חוצים… כל כך פשוט וכל כך רחוק מאיתנו בגבולותינו הישראלים 😬.

נסענו לאיזור אגם Bled ואגם Bohin טיילנו סביב האגמים, טעמנו את עוגת הקרמשניט המדוברת והטעימההההה ואז תקף אותנו איזה וירוס ששוב גרם לנו לעצור לכמה ימים.. מצד אחד התבאסנו כי סלובניה נראית מדהימה ויש בה המון מה לעשות ואין לנו מספיק זמן כי אנחנו חייבים לפגוש חלק מהמשפחה שבאו לבקר אותנו וקבענו באיטליה אבל מצד שני יש משהו מאוד מאפס ומרגיע לשהות ולא לזוז למשך כמה ימים..

אז נחנו קצת, הבראנו והתחזקנו וממשיכים הלאה.. ולסלובניה נחזור, בטוח!

חבורה של נהגי מונית גיאורגים יושבים על ספסל, שותים בירה ואוכלים פורי בחום הלח של באטומי בשעות אחה"צ , אני מקיפה בפעם השלישית את הבניין האפור והרעוע כדי להבין איפה לעזאזל אני נמצא המשרד של סוכנות המעבורות. פניתי לאיזה שיכור שיושב על ספסל והוא הפנה אותי למרכז העיר, הוא כנראה לא האדם לשאול (-: אזרתי אומץ להיכנס לתוך מעגל נהגי המוניות כדי לשאול אותם אם הם יודעים איפה אולי… בכל זאת נהגי מונית יודעים די טוב כל חור בעיר שלהם … אבל הם אמרו שאין להם מושג… אני מוציאה אוויר, מרימה את הראש לכיוון תחנת המוניות ותופס אותי שלט זהב שחרוט עליו המילה RORO. יש! זאת לא תחנת מוניות זה משרד המעבורות! 

ה- RORO זה אוניה גלנוע אליה נטענים ונפרקים רכבים באמצעות גלגליהם

אז למה לחצות את הים השחור? 

אחרי שאזרביגאן החליטה לסגור את הגבול היבשתי נסגרה לנו בעצם האפשרות להמשיך מזרחה. צפונה רוסיה- לא בא בחשבון, אם היינו רק שנינו אז יש מצב… מדינה במלחמה ולחצות אותה עם שלשה ילדים לא נשמע כמו רעיון טוב.  מדרום איראן, בקיצור אין אופציה להמשיך מזרחה. אז החלטנו לשנות כיוון ולטייל בסתיו במרוקו. שתי אפשרויות היו לנו > לנסוע בחזרה את כל טורקיה 20 שעות (5 ימים לפחות) או הפלגה של יומיים וחצי, אז לנסוע זה כיף והכל אבל החלטנו לגוון ולנצל את זה שמישהו נוהג לנו בספינה וקצת לבלות זמן אחר עם הילדים.

אני חוזרת לתחנת מוניות/ מעבורות… אז הגענו לשם ב 1800 בערב, נרשמנו והעברנו את כל הניירת, שיריינו קבינה עם 4 מיטות. (סידרנו לנטע  מזרון מהקמפר) הודיעו לנו שאין אינטרנט, יש 3 ארוחות ביום ושההפלגה יוצאת בין 2100 ל2300 יצאנו ב 0200 בלילה. יערה עברה מהרציף לאוניה בשינה עמוקה… כשקמה בבוקר והסיטה את הוילון ראתה רק ים… בצעקה שהעירה כנראה את כל הצוות "אמא קומי תראי איזה מגניב.. אנחנו בים" ככה פתחנו את הבוקר הראשון 😍

האוניה משמשת בעיקר להעברת משאיות מגיאורגיה לבולגריה ובחזרה ככה שרוב הנוסעים היו נהגי משאיות חביבים ועוד 3 רוכבי אופנים מגרמניה וצרפת. 

לא בנינו סדר יום… די זרמנו.. אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לסיפון, חיפשנו דולפינים, שיחקנו חלומות, טאקי, דאבל, שוב חלומות. אח"כ קצת זמן לימודים, ארוחת צהרים- עוד קצת זמן סיפון ארוחת ערב, סרט ולישון… בעיקר נהננו מקצת חוסר שליטה – מישהו אחר נוהג, מנווט ומבשל בשבילנו ..אחרי 3 ימים, הגענו בשעות הבוקר לבאטומי, קצת בירורקטיה ויצאנו מהנמל בדרך לחצות את בולגריה לכיוון סרביה ומשם לקרואטיה..

קצת נתונים ומספרים > ההפלגה יוצאת בכל יום שני בלילה מבאטומי, מגיעים בחמישי בוקר/צהרים. אנחנו הזמנו מראש מקום דרך המייל, פשוט כתבנו מייל לחברות הספנות שנקראת BPM אבל יכול להיות שאפשר פשוט להגיע באותו היום, במקרה שלנו גם לא היה עמוס על הסיפון. אנחנו לקחנו קבינה כי יש בה 4 מיטות אבל אפשר פשוט לשלם על מיטה ולחלוק קבינה עם אנשים. יש בקבינה שירותים ומקלחת.

מוגשות 3 ארוחות ביום, אוכל מאוד פשוט אבל סביר לגמרי. אין אינטרנט!! במהלך ההפלגה אין גישה לרכב אז צריך להוציא הכל מראש. לנו זה עלה 870 יורו, 400 יורו על הרכב והשאר על הנוסעים הנוספים (חוץ מהנהג/ת שיש להם מחיר אחר) . כיוון שנכנסים לבולגריה צריך מראש להכין ביטוח לרכב ונדרשים להציג אותו בירידה מהאוניה.

אחד היעדים שתמיד היה ברשימת המקומות שאנחנו חייבים להגיע אליהם ואיכשהו כל פעם היה איזה עניין בטחוני שלא עשה חשק לטוס לשם והנה, הגענו אליו בכל זאת ועפנו עליו!

הקצ'קר הוא רכס הרים יפיפה בצפון מזרח המדינה שמטיילים ישראלים פקדו אותו לא מעט לפני הגיהוקים של ארדואן, לפחות ככה שמענו מהמקומיים, בעבר היו הרבה יותר תרמילאים ורק בשנה האחרונה המטיילים הישראלים חוזרים לטייל באזור.

את הדרך לקצקר עשינו מקפדוקיה עם הויצמנים בשתי עצירות, לילה באגם Todurge ולילה נוסף באגם Kuzgun שני אגמי מים מתוקים שאפשר פשוט לנסוע סביב האגמים עד שמוצאים נקודה נוחה ללינה. פתאום נסיעות של 4 שעות כבר לא הרגישו לילדים כ"כ ארוכות כשהם מתחלפים ברכבים כל עצירה קטנה, לפעמים היינו צריכים להציץ אחורה תוך כדי נסיעה לוודא שלא שכחנו אף ילד מאחור אחרי סידורי נסיעה ומשא מתן של הילדים בכל עצירה או תחנת דלק – מי ייסע באיזה רכב, מי ישב ליד מי, מה שומעים ומי נוהג (-:

התחלנו את הטיול ברכס במסלול 7 האגמים–  נקודת התחלה בכפר Ulutas משם יורדים לשטח בדרך הררית מפותלת שעולה עד לתצפית 7 האגמים, הנסיעה בשטח היתה יחסית פשוטה אבל מחייבת רכב שטח, חשוב לציין שבדרך (כמו בהרבה איזורים בטורקיה) אין קליטה עם כל המשמעויות שנגזרות מכך. התצפית ל 7 האגמים ממוקמת בפס יפיפה בגובה 3600 ככה שמיד הרגשנו את החמצן הדליל וכל הליכה מעט מאומצת היתה מורגשת, ללילה ירדנו בחזרה לגובה 3000 מטר ליד ערוץ נחל זורם ושם העברנו את הלילה. הרגשנו בנוח לישון ב 3000 מטרים אחרי שעשינו הסתגלות מדורגת לגובה בשלשת הלילות הקודמים וכולם הרגישו טוב.

משם ירדנו חזרה לכיוון איספיר והכביש החדש המוביל לYusufeli.. כל האזור הזה שלאורך נהר הצ'ורו מרושת בכבישים חדשים ומערכת מנהרות ארוכה ומטורפת. אגב, הכפר יוספלי בכלל הוצף לטובת בניית סכר על הנהר (עבור ייצור חשמל) ואפשר עדיין לראות שאריות בתים וכבישים מתחת או על שפת המים. מיוספלי נכנסנו לתוך עמק כדי לטפס לאגם קראגול 

גם הדרך הזו היא רק לרכבי שטח והיינו בה ממש לבד. כשהגענו למעלה הבנו שאין באמת גישה לאגם אז מצאנו לנו ספוט טוב שמשקיף על כל העמק ונשארנו ללילה. למחרת ירדנו לכפר Barhal, מצאנו לנו גסטהאוס נחמד ובילינו בכפר יומיים רגועים. הסתובבנו בכפר המנומנמם, נראה היה שההגעה שלנו ממש היתה אטרקציה, כולם התאספו סביבנו, התעניינו בילדים וברכבים והיו חביבים במיוחד..

לקינוח הטיול ברכס עלינו לפס  שממנו רואים ממש את פסגת הקצ'קר ונשקף נוף מדהים עם קצת שלוגיות בדרך ושלג קל על בפסגות.

ירדנו חזרה לכביש הראשי לאורך הנהר ושם נפרדנו מהחברים..

הויצמנים ממשיכים לרומניה ואנחנו לגאורגיה.. אחרי 8 ימים של טיול היה קשה להיפרד, היה לנו ממש כיף יחד אבל זה גם חלק מגלגוליו של טיול כזה- לטעום קצת מכל דבר, להיפגש, לטייל יחד, להיפרד ולהמשיך הלאה..

הגענו סקרנים, חוששים, נרגשים ועייפים מנסיעה ארוכה (-:

יצאנו מבנסקו בדרכנו לטורקיה עם עצירה קטנה בדרך ועם לא מעט שעות נסיעה.

הגענו למעבר דרוכים ולא ידענו איך זה יעבור, שמענו לא מעט על המעבר לטורקיה ולא תמיד הוא עובר חלק ובכל זאת, יחסנו איתם מורכבים. בסופו של דבר מלבד בדיקה של הקמפר שזו פעם ראשונה שבכלל בדקנו לנו אותו הכל עבר חלק ולקח כמה שעות בעיקר כי היו תורי ענק של המון מכוניות מכל רחבי אירופה שנהרו לתוך טורקיה. עשינו את החלק הלוגיסטי הרגיל של ביטוח (עושים אותו בהאנגר D3 מיד אחרי הדרכונים), הוצאת כסף, מנוי לכבישי אגרה (אפשר לעשות בתחנת הדלק הראשונה מיד אחרי המעבר או בסניפי PTT שזה בעצם הדואר) והמשכנו לאיסטנבול אחרי עצירה ללילה בדרך.

ואוו, איסטנבול.. איך אפשר לתאר במילים את העיר הזו. היא צבעונית, סואנת, מערבית ומזרחית, מרתקת, מלחיצה ומלאה בהפתעות.. כמה ימים בהחלט לא מספיקים כדי להרגיש אותה באמת אבל לנו היתה טעימה ממנה.

הדבר הראשון שהרגשנו פה זה בבית, או לפחות כמו בנגב.. האנשים, מזג האוויר, המואזין והאווירה.. 

הסתובבנו ברחובות, בשווקים, על הגשרים, בסמטאות של הישן והחדש, לצד הדייגים והרוכלים, הרגשנו שאנחנו ברכבת הרים בין ישן לחדש, בין מזרח למערב.

אבל הקטע האמיתי שלה הוא בכלל האוכל, אוי האוכל.. בכל פעם כשהתיישבנו לאכול אז הזכרנו לעצמנו לצלם את האוכל כשיגיע אבל ברגע שהוא נחת על השולחן הוא נעלם ברגע. אז הרבה תמונות אין אבל קילו נוספים בהחלט יש. אין ספק שמזרח אירופה היא יפה ונהדרת אבל אוכל זה לא הצד החזק שלה כך שהגענו רעבים ומוכנים לטרוף את טורקיה.

אחרי כמה ימים באיסטנבול הרגשנו שהגיע הזמן לצאת מהעיר, מבחינתנו הזמן בעיר הוא מאתגר כי בכל זאת הילדים שלנו לא רגילים לכבישים, מעברי חציה והרבה רכבים, הם מבחינתם יסתובבו על הכביש, יחפים ילטפו חתולי רחוב, מה שפחות עובד במקומות שהם לא הר עמשא. 

רק היציאה מהעיר לקחה לנו משהו כמו שעה וחצי, לא להאמין כמה שהיא ענקית.

החלטנו שהיעד הבא הוא חופי הים התיכון והנסיעה לשם היא בערך 8 שעות אז נעשה אותה בכמה ימים ועם עצירות בדרך בכל מיני מקומות.

אז זהו, יוצאים למרחבים העצומים של טורקיה שבעים ומוכנים!