קמפינג בדרום הוא לא סתם אוהל בנוף שונה. הוא חוויה שמשנה משהו בסדר הדברים שרגילים אליו. אין עצים שמחכים שתקשרו להם אוהל. אין נחל שמנסח את השתיקה. יש אדמה אדומה, שמים שחורים בלילה עם כוכבים שנאספים לשם כאילו כל שאר המקומות צפופים מדי, ורוח שמגיעה מכיוון שאתם עוד לא הכרתם.
קמפינג בדרום מתחיל מהנגב הצפוני ועם ביאר שבע, ממשיך דרך מכתש רמון וערי הנבטים, יורד לערבה ומסיים באילת עם ריף שמתחיל בדיוק שם שהרגל נכנסת למים. זה שישים אחוז משטח ישראל. זה ריק בצורה שרוב תושבי הארץ לא מכירים.
קמפינג בדרום, הנגב הצפוני: שם שמתחיל המדבר
הנגב הצפוני הוא הקצה הדרומי של ישראל הירוקה לפני שהיא נגמרת. מישור רחב, קרקע לסה ואפרורית, ואוויר שמרגיש שהמדבר מציג את עצמו בנימוס לפני שמגיעים לגרסה החזקה שלו. כאן, ישנם ותיקנו ומנגנו, עיירות שנולדו מתוך רעיון שאפשר להפריח מדבר בכוח רצון.
נחל בשור ועמק רעם
נחל בשור הוא הנחל שמנקז את רוב הנגב הצפוני. בחורף, כשיורד גשם, הוא הופך לנחל ממשי. בסביבה, ליד תל שרוחן, ניתן לחנות ולהרגיש את הנגב לפני שהוא מתחיל להתעצם. הנוף שטוח, השמים רחבים ובלילה, ללא אורות, הכוכבים מתחילים להשתלט.
ממשית ועמק חצרים
עמק חצרים הוא עמק גדול שצפוי לצפון ביאר שבע. כאן נמצא מוזיאון חיל האוויר הישראלי, שהוא בפני עצמו יעד שמפתיע את מי שחשב שמוזיאון צבאי הוא פחות ממרתק. קמפינג בסביבה מאפשר בוקר שקט לפני שמגיעים לנקודות הדרומיות יותר.
מכתש רמון, הלב של קמפינג בדרום
מכתש רמון הוא הסיבה שרוב האנשים יוצאים לקמפינג בדרום לראשונה. ארבעים קילומטרים באורך, שמונה ברוחב, חמש מאות מטר עומק. הוא לא מכתש מטאוריט, אלא תוצאה של שחיקה גיאולוגית שנמשכה מיליוני שנים וחשפה שכבות סלע בגיל מאתיים מיליון שנה. הצבעים שבו, כתום, סגול, אפור וצהוב, משתנים לפי שעת היום כמו ציור שמישהו מחליט עליו בזמן אמת.
מצפה רמון, העיר שנבנתה לעובדים ונהפכה לעיר שווה לה
מצפה רמון הוקמה כמחנה עובדים לבניית כביש 40, ועם השנים גדלה לעיר קטנה עם אוכל טוב, שפה של אמנים שמגיעים לשם ואווירה שמרגישה כמו העיר שנמצאת במרחק מספיק מהמרכז כדי שיש לה אישיות עצמאית. הקמפינג שעל שפת המכתש, שניתן לנסוע אליו דרך שביל מסומן, הוא אחד הבסיסים הטובים ביותר לקמפינג בדרום שקיים.
לינה בתוך המכתש
יש להבחין בין קמפינג על שפת המכתש לבין לינה בתוכו. הכניסה למכתש דרך שביל המכתש מאפשרת להגיע לנקודות לינה בתוך הגיאות שלו. זה אחר לגמרי. להתעורר בתחתית קניון בזלתי, עם קירות שמאדירים את הצבע בשעת הזריחה הראשונה, הוא אחד מהדברים שקמפינג בדרום יכול לתת שאי אפשר להסביר תמונה.
ערי הנבטים, שינה בתוך עיר שיודעת לשמור סודות
הנבטים היו עם שגנב לעצמו שליטה על כל מסחר הבשמים בין ערב למזרח הים התיכון. הם עשו זאת לא בכוח צבאי אלא בשליטה על מים בשטח שנראה בלתי מאכלס. הם בנו ערים במדבר שהפנו מי גשם לבורות ולמאגרים, ויצרו חקלאות בנגב שהיא נפלאה עד היום. שלוש מהן, ממד, הלוצה ושיבטה, הוכרזו אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.
ממד, הגדולה שבהן
ממד היא העיר הנבטית הגדולה ביותר שנשמרה. רחובות, מבני ציבור, כנסיות (שנבנו על ידי הביזנטים שירשו את הנבטים), בתים פרטיים ומערכת ניקוז מי גשם שהנדסאים מודרניים באים ללמוד ממנה. קמפינג ליד ממד, בחניון שליד האתר, הוא לינה בסמוך לעיר שעמדה כאן לפני אלפיים שנה ועוד עומדת.
שדה בוקר, שם בנה לעצמו בית ראש הממשלה שאהב את הנגב
שדה בוקר הוא הקיבוץ שבן גוריון בחר להתגורר בו אחרי פרישתו, ושם הוא קבור עם אשתו פולה בנוף שפנה לנגב. הנוף מהמצפור שמעל ואדי צין הוא אחד הנופים הפנורמיים הגדולים שיש בדרום. כמה קמפינגים פרטיים ואתרי לינה פועלים בסביבה.
הערבה, ערוץ שיירות שהפך לכביש שקט
הערבה היא ערוץ הבקע שיורד מים המלח לאילת, ולאורכה, כ-180 קילומטרים, עוברים כביש 90 ושני גבולות בינלאומיים שניהם נראים מרוב נקודות. ימין, ירדן. שמאל, נגב. בחורף הערבה מתמלאת בצבע ירוק זמני שנמשך שישה שבועות, ובקיץ היא מדבר שאי אפשר לתאר לפני שחיים אותו.
תמנע, מכרות הנחושת שהיו כאן לפני שלמה
פארק תמנע הוא גיאולוגיה שאפשר ללכת בתוכה. הסלעים האדומים שנחצבו בהם מכרות נחושת לפני 3,000 שנה לפחות, עמודי שלמה שמתנשאים כמו פסלים שמישהו שכח לסיים, והחניון שמאפשר קמפינג בתוך הפארק עצמו. בסתיו ובחורף, הצבעים כאן הם מהאינטנסיביים שיש בישראל.
עיינות ספנית וחיות השמורה
לאורך הערבה יש עיינות שמושכות אליהם חיות ממרחקים. ספנית, יש, ידין ועוד, הם נקודות מים בלב יבשות גמורה שבהן ניתן לראות ערבים, שועלים, ציפורי נדידה ולפעמים, בהפתעה, נמרים שעדיין מדדים בשמורות. קמפינג ליד עיינות הערבה הוא אחד מהחוויות שאנשים לא מספרים עליהן מספיק.
אילת וים סוף, קמפינג בדרום שיש לו ריף מתחת
אילת היא קצה הארץ בכל מובן פשוטי של המילה. לצד ימין מפרץ אחד שיש בו ירדן וערב הסעודית. לצד שמאל, מפרץ שני שיש בו מצרים. בתחתית המים, שוניות אלמוגים שקיימות כבר אלפי שנה ושמכילות מין בניה שהים האדום הוא הביתי שלה.
חוף הצנחנים וחוף האלמוגים
שני חופים שהפכו לנקודות ייחוס לכל מי שמגיע לאילת. חוף הצנחנים ממוקם מעט דרומית לעיר ומאפשר כניסה ישירה לריף ללא הפלגה. חוף האלמוגים, שנמצא ממש על הגבול עם מצרים, הוא אחד מהחופים השקטים שנשארו. קמפינג בסביבה מאפשר כניסה למים בשחרית, כשהמבקרים עוד ישנים.
הרי אילת, מדבר גרניט שונה מהנגב
מה שפחות ידוע על אילת הוא שמאחוריה, ממש בגבול עם ירדן ועם מצרים, יש הרי גרניט שצבעם שונה מהנגב. לא חול, לא גיר, לא בזלת. גרניט אדמדם ורוד שנחשף במאות מיליוני שנה של שחיקה. מסלולי הליכה בהרי אילת הם שונים מכל מה שיש אחר בדרום.
ים המלח ומצדה, קמפינג בדרום עם העומק הנמוך ביותר בכדור הארץ
ים המלח הוא הנקודה הנמוכה ביותר על פני כדור הארץ. יותר מ-430 מטר מתחת לפני הים. האוויר שם כבד יותר, לחץ האטמוספרה גבוה יותר, ומי שסובל מבעיות נשימה מרגיש הקלה מיידית. קמפינג בדרום ים המלח, ליד עין גדי ומצדה, הוא שינה באחד מהאזורים הייחודיים בכוכב הזה.
עין גדי, אוסיס שמוזכר בשיר השירים
נחל דוד ונחל ארוגות זורמים בתוך מדבר שרוף ומייצרים ירוק מוחלט, מפלות ובריכות טבע. יעלים שחיים שם מסתכלים בכם בעיניים רגועות שמבינות שהם הגיעו לפניכם בכמה אלפי שנה. קמפינג בעין גדי מאפשר לנחל בשחרית לפני שמישהו אחר מגיע.
מצדה, הרקע לשינה שלא שוכחים
מצדה הוקמה על ידי הורדוס המלך כארמון שממנו שום דבר לא יכול להגיע. שבעים שנה לאחר מכן, כמה מאות יהודים בחרו להתאבד שם במקום להיכנע לרומאים. הדרמה שקרתה שם מהדהדת עד היום. עלייה בשביל הנחש בחמישה בבוקר, עוד בחשיכה, והגעה לפסגה ברגע שהשמש עולה מאחורי ירדן, זה מה שאנשים מגיעים לקמפינג בדרום בשבילו.
עשרה טיפים לקמפינג בדרום שמבדילים בין כיפי לקשה
1. האוהל הנכון לנגב. אוהל לקמפינג בדרום צריך לשקף חום: אוורור מצוין, בד בהיר שמחזיר אור. אוהל כהה שנצרב בשמש ישראלית בגובה נגב הופך לתנור תוך שעה.
2. לא ליוצאים לקמפינג בדרום בלי לדעת לאן הולכים. קמפינג בדרום ישראל כולל קמפינגים שמנוהלים ורשומים ברשות הטבע, אבל גם אזורי שטח חופשי שאין בהם שלטים, שירותים או אנשים. כדאי לדעת לאיזה מהם הולכים.
3. לא לסמוך על קליטה סלולרית. בנגב ובערבה, אזורים גדולים הם אזורים עיוורים לסלולר. לדעת לאן הולכים לפני שיוצאים, לא לסמוך על גוגל מפות שיחליט בשבילכם באמצע הוואדי.
4. לצאת לנגב בחורף ובאביב. הנגב בחורף הוא מקום שונה לגמרי מהנגב בקיץ. הצמחייה מתעוררת, הטמפרטורות מתוות ומים זורמים בנחלים שבקיץ יבשים לגמרי. קמפינג בדרום בפברואר ומרץ הוא בין הטובים שיש.
5. מים, יותר ממה שמחשבים. כלל האצבע: מה שחשבתם להביא, הביאו כפול. בנגב ובערבה, כפול אומר שתי קנקנים ל-4 אנשים ליום. שלושה אם פעילים.
6. להתחיל להיכנס לאתר לפני השקיעה. השקיעה בנגב מגיעה מהר. הקמת אוהל בחשיכה על אדמה קשה וסלעים בלי פנס מוכן היא חוויה שלא מסיימים בשחוק.
7. לבדוק תחזית שרב. שרב בנגב הוא שרב שמרגיש אחרת מהחום הרגיל. טמפרטורות של 45 מעלות עם רוח חמה הם לא תנאים לקמפינג, הם תנאים לנסיגה.
8. לא לנסוע בשטח ביחידות. ברוב אזורי השטח בנגב ובערבה, התקשרות עם עוד רכב אחד לפחות היא לא הגזמה. נסיעה בוואדי ביחידות, עם רכב שנתקע, יכולה להסתיים רע.
9. לא לדלק אש פתוחה בקיץ. חוקי השמורות ורשות הטבע. מחוץ לאזורי האש המוגדרים, אש בקיץ בנגב היא סיכון שחורג מהמחנה שלכם.
10. להסתכל למעלה בלילה. הנגב הוא אחת מהנקודות הטובות ביותר בישראל לצפייה בכוכבים. אין לחות, אין אורות שמסביב בנקודות פנימיות ושמים שהכוכבים בהם עושים מה שכוכבים אמורים לעשות.
קמפינג בדרום הוא לא יעד לימים שרוצים נוחות. הוא יעד לימים שרוצים להרגיש שיש עוד משהו מחוץ לעיר, מחוץ למה שמכירים, מחוץ לכל מה שאפשר לבטל עם לחיצה על כפתור. המדבר לא מחייך אליכם, הוא פשוט שם. ושם, בדיוק, הוא הכי יפה.
קמפינג בדרום מתחיל בתכנון, ממשיך בציוד הנכון, ומסיים בזיכרון שנשאר.