אתרי קמפינג

קמפינג במרכז מקבל פחות כבוד ממה שמגיע לו. כשאנשים חושבים על קמפינג, הם חושבים על גליל או נגב. המרכז נשמע כמו "פשרה", לא מספיק צפון ולא מספיק דרום. זו טעות. מי שמכיר את עמק האלה בשקיעת חורף, את נחל אלכסנדר בגיאות, את הרי יהודה שמחביאים בין אבניהם ערים שכמה פעמים שינו את ההיסטוריה, יודע שקמפינג במרכז הוא לא פשרה. הוא בחירה.

יתרון אחד שהמרכז מציע שאף אזור אחר לא מציע: שעה מהבית. יוצאים אחרי העבודה, מקימים אוהל בחשיכה, ישנים, קמים לנוף, ומגיעים חזרה לפני הצהריים. קמפינג במרכז מאפשר להיות בטבע בלי לתכנן שבוע מראש.

קמפינג במרכז, שפלת יהודה ועמק האלה

השפלה היא המעבר בין הים ובין הרי יהודה. ארץ של תלים, כרמי זיתים עתיקים, פרדסים ונחלים שנגמרים בקיץ וחוזרים בחורף. ההיסטוריה של האזור הזה עמוקה בצורה שמפתיעה כל פעם מחדש. כמעט כל תל כאן מסתיר ממדינה שעמדה שם, נפלה ונבנתה מחדש.

עמק האלה, שם קרה משהו שמספרים עליו עד היום

עמק האלה הוא המקום שבו, לפי המסורת, דוד הרג את גלית. לא כי ההיסטוריה הזו קובעת את הנוף, אלא כי היא מסבירה למה הוא נראה כמו ציור. שדות חיטה, שיחי אלה שנתנו לעמק את שמו, נחל שסלעיו הם בדיוק מה שתארתם לעצמכם. קמפינג בפאתי עמק האלה, בין תל עזקה לתל שוכה, הוא שינה בנוף שלא השתנה בצורה הבסיסית שלו מאז.

בית גוברין ולכיש

פארק בית גוברין הוא אחד הפארקים הכי מפתיעים שיש בישראל. מתחת לקרקע, מערכת מערות ומנהרות שנחצבו לאורך תקופות שונות, חלקן מפסיפסים שנשתמרו, חלקן חלולות מוחלטות שהיו מחסנים, מיכלי יין ובורות. הקמפינג שסמוך לפארק מאפשר כניסה בשחרית לפני שהאוטובוסים הגיעו.

נחל לכיש ויער אביבים

נחל לכיש יורד מהרי יהודה ועובר דרך השפלה לים. לאורכו, כמה נקודות חנייה שמאפשרות קמפינג קרוב לאש ולמים. יער אביבים שמצפון לו הוא יער נטוע שצמח על אדמות חרוכות ומציע צל ושקט שהמרכז לא תמיד נותן.

קמפינג במרכז, הרי יהודה ויערות ירושלים

הרי יהודה מתחילים ממש מחוץ לירושלים ומשתרעים לכיוון מערב עד שהם יורדים לשפלה. יערות שנטעה הקק"ל על אדמות שחרבו, כפרים עזובים שמה שנשאר מהם הוא קירות אבן ועצי תאנה שמסרבים להיעלם, ונחלים שבחורף זורמים בכוח שמפתיע כל מי שהכיר אותם בקיץ.

נחל שורק, מירושלים לים

נחל שורק הוא הנחל הגדול ביותר שיורד מהרי יהודה לים. הוא עובר דרך קניון שמכיל כמה מהנקודות היפות ביותר שמרכז ישראל יכול להציע. בית זית, בית נקופה, הרי יהודה שמסגירים את ירושלים מהצד המערבי. קמפינג לאורך הנחל בחורף ובאביב הוא שינה לצד קול מים שמרגיש רחוק מאוד מהעיר.

יער בן שמן ויער שורק

יער בן שמן הוא אחד היערות הוותיקים של ישראל, שחלקו נטוע מלפני מאה שנה. בין עציו הגדולים יש שטחי קמפינג מוסדרים שמרוחקים שלושים דקות מגוש דן. לדרישה היומיומית של "לצאת לאוויר", יער בן שמן הוא התשובה שהמרכז מציע.

מנזר לטרון ועמק איילון

עמק איילון הוא העמק שבו, לפי ספר יהושע, עמדה השמש. הוא ישב על מסלול הפלישה ההיסטורי מהחוף לירושלים, ועל הגבעה שמסתכלת עליו מהצד המערבי, מנזר לטרון שנבנה על ידי נזירים טרפיסטיים לפני יותר ממאה שנה ועדיין מייצר יין ודבש. הנוף מהגבעה, בשקיעה, שווה את הנסיעה.

חוף השרון ונחל אלכסנדר, קמפינג במרכז שיש לו מים

רצועת החוף המרכזית מנתניה עד חדרה מכילה כמה מהחופים הפחות עמוסים בישראל, וגם נחל שהוא מהיפים ביותר בארץ. השרון היה יער אלונים ים-תיכוני לפני שנקרא שרון, ובמקומות מסוימים עוד אפשר לראות מה שנשאר.

נחל אלכסנדר, הצבים שחזרו

נחל אלכסנדר הוא אחד סיפורי השיקום הגדולים של ישראל. לפני כמה עשורים, הוא היה ערוץ ניקוז מזוהם שאף אחד לא רצה להיות בסמוך אליו. היום, אחרי ניקוי מתמשך, צבים מתוקים עצומים חיים בו, נחשים מים, ציפורי עמלן ונבלות שאין להם כמעט. הנחל פורץ לים ליד נתניה, ובמהלכו מאפשר קמפינג בסביבה ים-תיכונית שקטה.

חוף הבונים ודור

דור היא אחת הערים הימיות הוותיקות של ישראל. הפיניקים, הים-תיכוניים, הכנענים והישראלים, כולם ישבו שם בגלל הנמל הטבעי שנוצר בין שונות הכורכר. חוף הבונים שמצפון לה הוא מהחופים הפחות עמוסים בשרון, עם גישה לשרידי הנמל הישן מתחת למים. קמפינג במרכז שיש בו גם שנורקל.

השומרון, קמפינג במרכז שמרגיש כמו צפון

השומרון הוא האזור שבין המרכז לגליל, גבעות ים-תיכוניות עם ירוק שמפתיע כל מי שמגיע מהחוף. הרי שכם, עמק ברכן, נחל שכם, עיינות שעוד פועלות. ההיסטוריה כאן עמוקה כמו בגליל וירושלים, עם ערים שהיו בירות ממלכות ועכשיו הן שרידים שמתמודדים עם עשבים.

עמק ברכן ונחל ירקון המרכזי

עמק ברכן ממוקם בלב השומרון, עמק חקלאי שמוקף בגבעות. בחורף הוא ירוק לחלוטין ובקיץ הזהב שלו הוא נוף שאפשר לצלם ולמכור. קמפינג בסביבה מאפשר יציאה לנחל שכם ולמסלולי הסיור בגבעות הסובבות.

שכם ובלב השומרון

שכם היא אחת הערים הוותיקות בארץ ישראל. היא מוזכרת בתורה כנקודת ברית בין האבות ובין הארץ, ונמצאת בנמל הטבעי בין הר גריזים להר עיבל. הנוף מפסגת הר גריזים, שבו עוד פועל קהל שומרוני שמונה כמה מאות איש ושומר על מסורת שנותקה מהיהדות לפני אלפי שנה, הוא אחד מהנופים שקמפינג במרכז לא מציע לרוב.

עמק יזרעאל, הסל הגדול של ישראל

עמק יזרעאל הוא העמק הפורה ביותר בישראל. שדות של מאות קילומטרים רבועים שנקנו ביובשות ושוקמו על ידי חלוצים שסחבו כלים ולחמו בחום ובמלריה, ועכשיו הם שדות חיטה, כותנה וחמניות שנראים כמו ציור מהסוג שיש בו סיפור. מגידו, שבו התגוששו 34 צבאות שונים לאורך ההיסטוריה, יושב בצד המערבי ומסתכל על הכל.

נחל קישון ומגידו

נחל קישון, שאחד ממנהיגיו הנביאים שחטו בו את נביאי הבעל, הוא נחל שחיו בסמכו ערים מאז. עמק יזרעאל שמסביב מציע קמפינג שהוא אחר לגמרי מהצפון ומהדרום: שטוח, פתוח, ללא מחסה, עם אופק שנמתח לכל כיוון. זה לא קמפינג בסתר. זה קמפינג פתוח לכל הרוחות.

עין חרוד ועין דור

עין חרוד היא המקום שממנו גדעון בחר את אנשיו לפי הדרך שבה שתו מים. מבחן שנראה פשוט שאינו כזה. עין דור היתה הכפר של האשה שממנה שאל שאול, המלך הראשון, לדעת מה יקרה לו בקרב שלמחרת. הנוף שסביב שני המקומות האלה, כשהשמש יורדת על עמק יזרעאל ממגידו, הוא נוף שמספר בעצמו.

8 דברים שמשנים קמפינג במרכז

1. לצאת ביום חמישי אחרי הצהריים. קמפינג במרכז מאפשר לצאת ביום חמישי, לישון ליל שישי, לקום לשישי ולחזור בצהריים. שלוש ארוחות ולינה אחת זה כל מה שצריך.

2. לא להסתמך על הצל. במרכז, הנוף לרוב פתוח יותר מהצפון. כדאי לבוא עם סככה קטנה שמקימים ליד האוהל לשעות הצהריים.

3. בדיקת ניקיון הנחל לפני כניסה. חלק מהנחלים במרכז עוד סובלים מזיהום. נחל שורק, נחל לכיש ונחל אלכסנדר שופרו, אבל כדאי לבדוק דו"חות עדכניים לפני כניסה למים.

4. לא להגיע ביום שישי בצהריים. אתרי קמפינג במרכז, שנמצאים שעה מתל אביב, מלאים בשישי בין 12 ל-16. יוצאים מוקדם יותר או מגיעים בשבת בבוקר.

5. להביא מקרר. מקרר לרכב שיושב בצידי הרכב שומר על אוכל ושתייה לכל אורך הקמפינג. קמפינג במרכז בקיץ עם קרח שנגמר עד הצהריים הוא קמפינג שמסתיים מוקדם.

6. חורף הוא עונת הקמפינג הכי טובה במרכז. הנחלים זורמים, הצמחייה ירוקה, הטמפרטורות נוחות ואין עומס. מי שיצא לקמפינג במרכז בינואר לאחר שבוע גשמים, מצא את המרכז בגרסה הכי טובה שלו.

7. לבדוק היתרי כניסה מראש. חלק מאזורי הקמפינג במרכז נמצאים בשמורות ודורשים רישום מראש באתר רשות הטבע. לא להגיע בלי לבדוק.

8. להסתכל מאחור, לא רק קדימה. קמפינג במרכז מפתה לנסוע לנקודות שמוכרות. לפעמים הדרך עצמה, הסלע שבצד, הנחל הלא מסומן, הוא הדבר הכי שווה.

יש משהו בקמפינג בישראל שלא קיים בשום מקום אחר בעולם. אתם יכולים לישון על גדת הכינרת ולהבין למה דייגים עזבו כל מה שהיה להם כדי ללכת אחרי רעיון. אפשר לזחול בין המצוקים הכתומים של הנגב וחושבים על השיירות שעברו כאן לפני אלפי שנים בדרכן לערב, לאפריקה ולעולם כולו. ישראל היא ארץ קטנה עם מגוון נוף שמדינות גדולות פי עשר לא מגיעות אליו.

הכנסנו כאן את כל האזורים שאפשר לחנות בהם, לא לפי יבשות ציוד או מספר כוכבים, אלא לפי מה שהמקום מרגיש. כי אתרי קמפינג מומלצים בישראל הם לא רק רשימה של כתובות. הם סיפורים שמחכים שתגיעו לחיות אותם.

הגליל העליון ורמת הגולן, קמפינג שמתחיל ב-800 מטר

אם יש מקום בישראל שמרגיש כמו אירופה, זה הגליל העליון בשיא האביב. האוויר קריר, האדמה ירוקה, ועננים נמוכים עוברים בדיוק בגובה העיניים בין הפסגות. האזור הזה היה שדה קרב בין ציביליזציות שונות לאורך אלפי שנים, כנענים, ישראלים, ארמים, פרסים, יוונים, רומאים, ביזנטים, מוסלמים, צלבנים, מאמלוכים ועות'מאנים. כל אחד מהם השאיר משהו, ואתם הולכים לחנות בתוך כל ההיסטוריה הזו.

אטרקציות ואתרים בגליל העליון

ממצודת נמרוד, טירה צלבנית שמתנשאת מעל נחל סער ומשקיפה על כל צפון ישראל עד לבנון, ועד נחל עיון עם מפלות שמתפרצות בחורף ובאביב. הרזרב של עמק חולה, שבאמצע המאה הקודמת היה ביצה ענקית שיובשה ואחר כך שוקמה חלקית, מגיש מופע ציפורים שאין לו מקבילה בעולם המערבי. בחורף ובאביב, כחצי מיליארד ציפורים נודדות מעל האזור הזה.

גם אם לא אכפת לכם מציפורים, הרחבה של תל דן היא אחד היפים שאפשר לראות: נחל כחול קר שזורם בין עצי פלטנוס עתיקים, ועל שפתו, עיר ישראלית מתקופת המלכים שכבר עמדה כאן בעשרת השבטים לפני שאשור גרפה אותה. הם גם הציבו כאן פסל עגל הזהב. זה הרקע לשינה שלכם.

רמת הגולן, שקט שמשמיעים רק עצי תפוח

הגולן הוא פלטאה בזלתית ישנה שישבו עליה כמה עמים, ועברה יד ביד עוד מימי שלמה. היום הוא משולב ישיר של ישראל, ומציע נוף פתוח ורחב שאין כמעט בארץ. כשחונים ליד יהודיה, אפשר להסתכל בלילה וכמעט לא לראות אורות. השמים מציגים כוכבים שרוב תושבי ישראל כבר שכחו שהם שם.

ג'ובה, מסעדה, רמת מגשימים, קיבוץ אל-רום, כל אחד מהם מציע נוף שונה. ושמורת גמלא, שבה מתנשא הר שעליו בצרו המורדים היהודים בפני הרומאים שבעה שנים לפני נפילת ירושלים. הסיפור שם עגום יותר ממצדה, ואולי בדיוק בגלל זה כמעט אף אחד לא מגיע.

הכינרת ועמק הירדן, המים שצמחה סביבם דת

הכינרת אינה ים. היא אגם מים מתוקים, הנמוכה ביניהם בעולם שנמצאת ביבשה, ועל חופותיה קרה משהו שלא הפסיק להשפיע על ציביליזציה מאז. בעיירות הדייגים שסביבה, לפני קרוב לאלפיים שנה, צמח תנועה שהפכה לדת הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית. כל קמפינג בגדה המערבית של הכינרת הוא שינה בתוך ההיסטוריה.

מה לעשות ואיפה לחנות

חניון גינוסר, שפיים, דגניה, כל אחד מהם מציע גישה ישירה לגדת הכינרת. הלחות גבוהה יותר מהגליל, הקיץ חם יותר, ובגלל זה הטיול הנכון לאזור הוא אביב ואוקטובר. מאי בכינרת בשעת ערב, כשהשמש יורדת מאחורי הגלעד וצובעת את המים בכתום ובורוד, זה אחד המחזות שישראל יכולה להתגאות בהם בפני כל יעד בעולם.

קפרנאום, בית צידה, כורזים, מגדלה, כולן עיירות שהיו כאן ועכשיו הן חפירות ארכיאולוגיות שאפשר ללכת בתוכן. אפשר להגיע בבוקר מהאוהל, לשתות קפה ולהסתכל על שחזורים של רחובות שהיו פעילים לפני אלפיים שנה.

הכרמל ורמות מנשה, יערות ומערות שעוד מדברים

הכרמל הוא הר ים תיכוני קלאסי. מהצד המערבי שלו, חיפה. מהצד המזרחי, ואדיות ירוקים שמכניסים אתכם לסוג אחר של ישראל. ביערות הכרמל יש עצים בגיל כמה מאות שנה, ואחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים בעולם, מערות הכרמל שבהן נמצאו שרידי האדם הקדמון ביותר מחוץ לאפריקה.

אגן ניאנדרטל ועמק אירון

מערת תבון, מערת הנחל, מערת הכשם, כאן חי האדם הקדמון לפני למעלה מ-130,000 שנה. לא מטאפורה, לא השאלה. עצמות שנמצאו בחפירות שידרו בדיוק איפה ישנו, מה אכלו ואיך קברו את מתיהם. כשאתם פורשים אוהל לצד המערות האלה, יש משהו אנכרוניסטי ומרגש בו-זמנית.

רמות מנשה שמדרום לכרמל מציעות נוף פתוח ועצי אלון קדומים. אזור עין חרוד, שממנו גדעון בחר את אנשיו לפי הדרך שבה שתו מים, שמר על הירוק שלו גם בקיץ. אתר חניה ביער עירון, בין עמק יזרעאל לגבעות מנשה, הוא אחד השקטים שיש.

ירושלים ויהודה, ישן בצל ההיסטוריה הכבדה מכולן

כשאומרים "הרי ירושלים", הכוונה היא לשטח שמגיע מהמחסום בצמוד ל-443 ועד עמק האלה בדרום ומעלה בית לצפון. זה טווח עצום של נוף ים-תיכוני-הררי שאנשים מסיירים בו ולא מסיימים בחיים שלהם. ביערות ירושלים, שצמחו בחלקם על שמות ועיירות שנעלמו, ישנה שכבה כפולה של נוכחות, העצים החדשים וההיסטוריה שמתחת.

עמק האלה ונחל שורק

עמק האלה הוא המקום שבו, לפי המסורת, דוד הרג את גולית. לא כי זה משנה לנוף, אלא כי זה הסבר טוב למה העמק המוכר הזה נראה כמו ציור: שדות חיטה, שיחי אלה, ואבנים בנחל שפעם ילד רצה ממנו לעבר ענק.

נחל שורק חוצה את יהודה מירושלים ועד לים. בנקודות שונות לאורכו יש אפשרויות חניה וחנייה לרכב. בחורף הנחל זורם בכוח ובאביב הוא מוקף בפריחה. בקיץ הוא יבש, אבל הצל מהסיתוות והאלות עדיין מחזיק.

ים המלח ומדבר יהודה, שינה באחד המקומות הייחודיים בכדור הארץ

ים המלח הוא הנקודה הנמוכה ביותר על פני כדור הארץ. לא סתם נקודה נמוכה, אלא יותר מ-430 מטר מתחת לפני הים. האוויר כבד יותר, לחץ האטמוספרה גבוה יותר, ומי שסובל מבעיות נשימה מרגיש הקלה. קמפינג ליד ים המלח בחורף הוא חוויה שמשנה יחס לחורף.

מצדה ועין גדי

מצדה לא צריכה הסבר. כבש המלך הורדוס בנה על פסגת מצוק בודד ארמון שכל ממלכה היתה גאה בו, ושבעים שנה אחריו, כמה מאות יהודים בחרו להתאבד שם במקום להיכנע לרומאים. הדרמה שקרתה שם בשנת 73 לספירה עדיין מהדהדת. עלייה בשביל הנחש בשחרית, עוד לפני שהשמש מגיעה לפסגה, היא חוויה שקשה לשכוח.

עין גדי שצפונה ממצדה היא אוסיס מוחלט. נחל דוד ונחל ארוגות זורמים בתוך מדבר שרוף ומציעים ירוק מוחלט, מפלות ובריכות טבע. עין גדי מוזכרת בשיר השירים, ועדרי יעלים שחיים שם מסתכלים בכם בעיניים רגועות שמבינות שהם הגיעו לפניכם.

וואדיות ומגילות

קומראן, שבו נמצאו מגילות ים המלח, נמצא בצפון האזור. כת קומראן, שחייתה שם לפני אלפיים שנה בניתוק מוחלט מהעולם, כתבה על גוילים את ספריה ואחר כך הסתירה אותם במערות לפני שהרומאים הגיעו. חלק מהגוילים שרדו. חלק מהמקורות שמרים על הכתב העברי התנ"כי הקדום ביותר שידוע לנו. הנוף שסביב קומראן לא השתנה הרבה.

הנגב, הנוף שמלמד אתכם מה זו שתיקה

הנגב הוא 60 אחוז משטח ישראל ופחות מ-8 אחוז מהאוכלוסייה. זה לא מקרי. הנגב הוא מדבר. לא מדבר פיקציה, לא נוף קצת יבש, מדבר אמיתי עם חום קיצוני, צמחייה דלה ומים נדירים. ובדיוק בגלל זה הוא הנוף המרתק ביותר שישראל יכולה להציע למי שמחפש קמפינג שונה.

מכתש רמון, הייחוד הגיאולוגי של ישראל

מכתש רמון הוא לא מכתש מטאוריט. הוא תוצאה של תהליך שחיקה גיאולוגית שנמשך מיליוני שנים וחשף שכבות סלע בגיל של 200 מיליון שנה. 40 קילומטרים באורך, 8 ברוחב ועד 500 מטר עומק. לעמוד על שפתו בשעת שקיעה ולראות את הצבעים של הסלעים משתנים הוא רגע שאנשים מתארים ב"אני לא יכול להסביר את זה".

אתרי הקמפינג שמסביב למכתש הם מהיפים שיש. מצפה רמון עצמה היא עיר קטנה שנבנתה כמחנה עובדים וגדלה לעיר, ומציעה גישה לאתרים. בוקר מוקדם על שפת המכתש, קפה מהגזייה, ואין שום דבר עד האופק, זה מה שאנשים מחפשים בסיני ומוצאים בנגב.

הנגב הצפוני ועיר הנבטים

בנגב הצפוני, סביב שדה בוקר ועומר, יש ערים נבטיות עתיקות שנבנו לפני יותר מאלפיים שנה. הנבטים היו עם שהשתלט על כל מסחר הבשמים בין ערב למזרח הים התיכון, ועשו זאת על ידי שליטה על מים בשטח שנראה בלתי מאכלס. ממד והלוצה ושיבטה, ערי מדבר שמתפקדות עד היום כאתרים ארכיאולוגיים. קמפינג ליד ממד הוא לינה ביניהן.

הערבה ואילת, מקום שאתם צריכים את השמים שלו

הערבה היא ערוץ שבין הנגב לאדום, שנמשך מים המלח ועד אילת בכ-180 קילומטר. הדרך הזו היא אחת מנתיבי המסחר הקדומים בהיסטוריה, שיירות שהובילו בשמים, מתכות, עבדים וידע עברו כאן. כיום היא כביש 90 ועמק שקט שחצות בו לא דורשות שום ניסיון שטח מיוחד.

תמנע, מכרות שלמה ואמנות שדרתה בסלע

פארק תמנע הוא אחד הפלאים הגיאולוגיים של ישראל ואחד הפחות מוכרים. הסלעים האדומים שנחצבו בהם מכרות נחושת כבר 3,000 שנה לפני הספירה שומרים על צבעים שנראים כמו ציורים. עמודי שלמה, ה"פטריות" והחניה לצד הפארק, זה אזור שמצלמות לא עושות לו צדק.

אילת, ריף בקצה הארץ

בצד אחד של מפרץ אילת, ישראל. בצד שני, ירדן, וגם ערב הסעודית ומצרים נראות מהחוף. בתחתית מים שקופים כאלה שאפשר לראות דגים בצבעים שלא נראו ביבשה, שוניות אלמוגים שקיימות כבר אלפי שנים. קמפינג באילת נוגע לחוף. השהייה באמת מתחילה כשנכנסים למים.

עשרה דברים שמשנים קמפינג בישראל מבוסת לנוח

1. כסא שנוח לשבת בו שלוש שעות. רוב הזמן בקמפינג לא עושים כלום מחוץ לאוהל. מי שיש לו כסאות קמפינג נוחים יושב. מי שלא, עומד.

2. מחסום הרוח לגזייה. ישראל רוחית. גגול קטן שמונע מהרוח לכבות את הגזייה חוסך חצי שעה של ניסיונות בכל ארוחה.

3. שינה על מזרן מתנפח ולא על האדמה. מי שמדלג על מזרן כדי לחסוך מקום בתיק, שוכב על קרקע קשה ומתעורר עם גב שמצריך יומיים התאוששות. מאתגר.

4. פנס ראש שמשחרר ידיים. פנסי ראש לקמפינג הם הציוד שמשמש הכי הרבה אחרי השעה שבע בערב. הידיים פנויות לקפה, לחיתוך ולסידור ציוד. הפנס שמחוזק בסוללות פעמיים יותר טוב מהאלטרנטיבה.

5. כניסה לאתר לפני השקיעה. רוב אתרי הקמפינג לא מוארים. הקמת האוהל בחשיכה, גם עם פנס ראש, לוקחת כפול ומגרה פי שלוש.

6. בדיקת תחזית לא רק לאתר אלא לטמפרטורה ולרוח. ישראל היא ארץ קטנה עם הבדלי מזג אוויר גדולים. אילת בינואר יכולה להיות 24 מעלות. ירושלים באותו יום, 6 מעלות עם גשם.

7. מים, יותר ממה שמחשבים. כלל אצבע: מה שחשבתם לקחת, קחו כפול. בנגב ובערבה, כלל אצבע אחר: מה שחשבתם לקחת כפול, קחו פי שלוש.

8. אתגר הנחשים. ישראל מלאה בנחשים. רובם לא ישלחו לכם שאלות. הבעיה היא שנחש ארס כמו אפעה עוד לא למד לקרוא שלטי "אתר קמפינג". לא לשים ידיים בין אבנים ולא ללכת יחפים בשדה.

9. שמירה על הטבע. ישראל קטנה ורבים מגיעים לאותם אתרים. מה שמשאירים בטבע לא נעלם, הוא פשוט נשאר שם לבאים אחריכם.

10. לצאת עם פחות ציוד ממה שמתכננים. תיק כבד שוכח אתכם לפני שאתם יוצאים. הציוד הטוב ביותר הוא הציוד שיוצא איתכם בפועל, לא זה שנשאר בבית כי היה כבד מדי.